מבית: 

אל פצאל

אל פצאל // רחל ינאית בן צבי

(עדות מביקור בשלהי קיץ תשל"א 1971, בהיאחזות החדשה של בקעת הירדן)

עשרים ק״מ בקירוב אחרי יריחו הדרך פונה שמאלה. כביש שעדיין הוא בבניינו ואורכו כשבעה קילומטרים הולך ומתכסה זפת. משני עברי הכביש, מאחוריו ולפניו, מרחב רב של שטחים (16 אלפים דונם), זו אדמת הג׳יפטליק של הירדן. אין רואים איש מלבד הפועלים המעטים העובדים בכביש. לא סימן של כפר, שרידי איזו מצודה לשמאלך ואנו ממשיכים ומגיעים לנקודה החדשה -פצאל.
לפי שעה חיים בה החברים חיי קבוצה, אך מגמתם להפוך למושב. התחילו מעטים. נתקשרנו כאשר רק החלו בהכשרת האדמה והם שבעה עשר. אתמול ראיתי אותם והם כבר שלושים. בני המושבים מצטרפים לנקודה. באו בנות אחדות גם מן הערים. הרגשה לי שאני חיה מחדש את ימי הראשונים בעמק יזרעאל. אלא שכאן מרחבים שטוחים ללא קוץ ודרדר, ובעמק לפני היבנות הקואופראציה במרחביה ובתל־עדש – קבוצת השומר – העמק שמם היה, מלא קוצים בגובה האדם. וכאן בקירבת הנקודה כבר סובבות ממטרות, כבר שטח של שלפים, במשך שבעה חדשים הספיקו לגדל ירקות, וזן מיוחד של מילונים וחצילים – (ליצוא ללונדון דווקא) וזה בהשקאה ממי הבאר שהם חפרוה והם מוסיפים להעמיק אותה. ומעיר הצעיר שבחבריה – החבר חיים: כל הציוד הוא לאומי, של הסוכנות, אבל אנו כבר אוכלים לחם פרי עמלנו, משלמים הוצאות המזון – כל אחד 90 ל״י מעבודתו, ועוד נותר לנו לכסף כיס – כל זה כבר מפרי עמלנו.
והנוער הזה -ישראל החדשה, ישראל העתידה בני כל העדות, מלאי אמונה בעתידם, חרוצים, אינם מרבים בדיבור, מאושרים בעבודתם ובוטחים שיצטרפו רבים אליהם. מדברים על שלוש נקודות במקום. במעלה — סמוך לרכס ההרים אסבסטונים הבנויים בטעם, הללו יישארו בשביל קבוצה שתתיישב במקום והם ירדו למטה. לא איכפת להם החום (יש מיזוג אוויר מעיר חבר). עובדים מצאת השמש כחמש שעות, נחים וחוזרים לעבודה לפנות ערב. בכל מורגשת אווירה של רצון טוב, של חיי עבודה מאושרים. מה יקרו לי השעות שביליתי בקרבם…

אשר לשם – לפי שעה קיבלנו את השם שנשתמר בפי הערבים, כנראה מימי הבית השני. אולי הורדוס בנה פה מבצר על שם אחיו. על הגבעות למעלה שרידי בניין עתיק, אולי זהו המבצר של פצאל. המושבים שלנו יבחרו להם שמות כאשר יתבססו בנקודות. תקוותנו שלאורך כל שפת הירדן, מיריחו ועד בית־שאן, תצמחנה נקודות -מושבים וקיבוצים. מעטים הם עדיין המתנחלים בגבולותנו, אך יעדֵם מדביק ומנחם. ההתיישבות החקלאית בגבולות הנה כיום זרוע בטחונית וכלכלית כאחת.
הנקודות הבודדות בעמק הירדן מעודדות ומעמיקות האמונה בלב, שלכל אורך הירדן, כמו בצפון וכמו בדרום – עד לשרם־א־שיך נרבה להיאחז באדמתנו.
וברכה נישאת מקרב לב לכל בן, לכל בת, הנועצים את המחרשה באדמת השממה של ארצנו.
ההתנחלויות הללו, ליד צה״ל, קובעים את גורלו של עמנו בארץ־ישראל, ומחדש מתחיה המגמה להגשמה עצמית -זו הדוגמה לחינוך ילדינו לבנין מדינת ישראל ברוח הערכים של נביאי ישראל.

(מתוך הספר "דרכי ספרתי" רחל ינאית בן צבי)

 

לשיחה:

  • מה הלך הרוח של מתיישבי הבקעה הראשונים? מה מטרת ההתיישבות בבקעה לפי תיאור הכותבת?
  • מה בין משימת החלוצים המתוארת כאן למשימות הלאומיות הרלוונטיות כיום?

יש לכם מאמר מעניין או כתבה שהכנתם? ואתם רוצים שנפרסם ?!

שתפו את המאמר: 

קטגוריות