בחירה ולקיחת אחריות // דביר יששכר
בעקבות קריאה במקרא בספר במדבר, נכתב לקבוצת הלימוד "תורת האדמה" קריאה במקרא לצד מיזם "929 תנ"ך ביחד". אפשר להצטרף לקבוצת הווטסאפ בלחיצה כאן.
עם ישראל מתחיל את מסעו במדבר לעבר הארץ המובטחת. למרות הניסים הגדולים שנעשו לו ושמובילים אותו במהלך ההליכה, נחלשת אמונתו והוא חוטא בחטא המתאוננים. העם נזכר במציאות המדומיינת שהייתה לו במצרים ובוחר לשקוע בה. הוא נזכר במגוון ובאיכות האוכל שהיה לו במצרים ועל כמה טוב היה מצבו שם לעומת מצבו הנוכחי. גם משה מושפע ממצב העם, הייאוש והתשישות משפיעים עליו ואף הוא מטיל ספק ביכולתו של ה' לספק בשר לכל העם לבקשתם. זהו רגע שבו משה המנהיג הגדול מתגלה כאנושי וחלש. לאחר תלונתו של משה על חוסר יכולתו לשאת את כל האחריות על כתפיו הוא שומע לציווי האלוהי ואוסף שבעים איש מזקני ישראל. אלוהים מייצר שכבת מנהיגים בעם ומחלק את האחריות שהוטלה על משה לעוד אנשים.
ההליכה הקשה במדבר חושפת בעם ישראל את תודעת העבדות שחקוקה בו. אמנם עם ישראל יצא ממצרים אבל תודעת העבדות נשארה בו וייקח זמן עד שישתחרר ממנה. חוסר היכולת של העם להתמודד מול המציאות הקיימת ולקחת אחריות מעידה על היותו בתודעת עבדות. העבד נתון בתוך המציאות שהאדון שם אותו בה, חייו וייעודו מוגדרים בידי האדון, אין לו אחריות והמפלט היחיד שיש לו הוא מדומיין. לעומת זאת, בן חורין נדרש לעמוד מול המציאות ולבחור כיצד להגיב אליה. הוא אינו יכול להישען רק על תלונה או על זיכרון מדומיין של עבר טוב יותר, אלא צריך לשאול את עצמו מה חלקו במצב ואיך הוא פועל בתוכו. המדבר מציב את עם ישראל בדיוק במקום הזה שאין מי שיעשה במקומו. כל יום של הליכה במדבר מחייב בחירה מחודשת האם לשקוע בתודעת עבד שמחפש מפלט בדמיון, או להתחיל לפתח תודעה של בן חורין שלוקח אחריות ומתמודד.
אלוהים, בציוויו למשה, מחנך את העם לצאת מתודעת העבדות אל עבר תודעה של חירות ולקיחת אחריות. חלוקת האחריות בין משה לשבעים הזקנים היא חלק מאותו תהליך. העם לומד שלא הכול נשען על דמות אחת, ושבניית עם חופשי דורשת מעורבות של רבים, לקיחת אחריות משותפת, והבנה שלכל אחד יש חלק במצב העם כולו. תודעת העבדות והתלות בדמיון נענים במתן אחריות אמיתית. מבטו של העבד על המציאות שונה מזו של הנושא באחריות, ההבדל הוא בהכרה שקיימת בחירה. האדם החופשי מודע לכך הוא בוחר איך להסתכל על המציאות, הוא מכיר שדמיונות ופחדים יכולים להשפיע עליו ובוחר להתמודד מולם.
הרעיון הזה מתחדד בסיפור המרגלים. המרגלים וכלב רואים את אותה ארץ בדיוק. הקשיים אותם קשיים, המציאות אותה מציאות. ההבדל אינו במה שהם רואים בעיניים, אלא בנקודת המבט שממנה הם בוחרים לראות. המרגלים מביטים בארץ מתוך פחד ומתוך דמיון שמגדיל את האיום ומקטין את היכולת שלהם. מתוך תודעת עבד, המציאות נתפסת כגורל שאין מה לעשות מולו. כלב, לעומתם, מצליח להביט בארץ מתוך עמדה חופשית יותר, הוא אינו מתכחש לקשיים, אך הוא מאמין ביכולת להתמודד איתם. נקודת המבט שלו אינה נשענת על פחד ולא על דמיון, אלא על בחירה לראות אפשרות לפעול בתוך המציאות. כך מתברר שהמסע במדבר אינו רק מסע גיאוגרפי, אלא מסע פנימי, מעבר מתודעת עבד לתודעת בן חורין. המעבר הזה אינו קורה ביום אחד, והוא רצוף נפילות, תלונות ופחדים. אך דווקא דרך ההתמודדות עם המציאות הקשה, דרך חלוקת האחריות ודרך מנהיגים כמו כלב בן יפונה, נבנית בהדרגה היכולת לבחור איך להסתכל על העולם ואיך לפעול בתוכו.
