ברכת האילנות // שולחן ערוך רכ"ו א
היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח,
אומר: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום
וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם;
ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה,
ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות, לא יברך עוד.
מה משמעותה של ברכה זו? על איזו הנאה אנושית היא מדברת?
למה לדעתכם הברכה היא על הפריחה ולא על הפירות?
- מה הקשר בין פריחת האילנות לבין התחושה שלא חסר בעולם דבר?
- לאיזו תודעה נפשית מכוונת אותנו הברכה – איך היא מציעה לנו "להסתובב בעולם"?
- נסו להיזכר ברגעים בהם הרגשתם שאתם עומדים אל מול יופי ש"לא צריך בעולם עוד כלום…" איך אפשר לשמר או לייצר עוד רגעים כאלה?
