בשעת קציר ובציר // הרב שמשון רפאל הירש
וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם: לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר, וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט.
וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט – לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם
ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוקים ט'-י'
בשעת קציר ובציר, אדם סוקר את מה שהטבע עשה למענו, ואת מה שיביא לביתו ביגיע כפיו. באותה שעה יבטא בפיו את המילה הגאה והרת התוצאות: 'שלי'. ועתה, כל אזרח באומה יודע – כל האומר 'שלי', חייב לדאוג גם לאחרים. במדינת ה' הדאגה לעני ולגר לא נמסרה לרגשות השתתפות בצער. היא זכות שה' נתן לעניים והיא חובה שה' הטיל על בעלי רכוש.
הרב שמשון בן רפאל הירש (רש"ר הירש 1808-1888) היה רב גרמני, מאבות הנאו-אורתודוקסיה במאה ה-19. בעל השיטה "תורה עם דרך ארץ".
- מה המשמעות של כל האומר שלי חייב לדאוג גם לאחרים? האם זה נכון בעיניכם גם להיום?
- מה ההבדל בין מציאות בה הדאגה לחלשי החברה שייכת לתחום הרגשות הפרטיים, הפילנטרופיים, ובין מציאות בה דאגה זו היא חובה על כל בעל רכוש?
- איך הדאגה לחלשי החברה מתבצעת בישראל היום? מה דעתכם על כך?
