גבורה וחובה

גבורה וחובה // י.נודד

אין זה ממידתנו לספר הרבה על מעשי חברינו, משום כך נשארו דברים רבים מאחורי הקלעים. אבל ישנם מעשים שחשוב כי נדעם, אלה יוצרים את המסורת של ה"הגנה". והמסורת – היא נשק בר־חשיבות.

לכל צבא מסורת משלו. ובכל צבא ישנם גדודים שמסורת מיוחדת להם, וישנם גדודים שלא נותר אף אחד מראשוניהם, אבל מסורתם המהוללה קיימת, גם החדשים הבאים אל הגדוד רואים חובה לעצמם – "לא לבייש את השם". אספר בזה כמה ממעשי גבורה של חברינו אנשי ה"הגנה", חלוצי "הנודדת" בהרי ירושלים ומייסדי הפו"ש (פלוגות השדה), אלה שהחלו בחישול השלשלת שהפלמ"ח הוא ממשיכה. בראשית דברי, רצוני להקדיש כמה מלים למושג גבורה.

כלום רק במלחמה מתגלית הגבורה ? לו היה הדבר כן, כי עתה, כל הערך אשר לגבורה היה ערך חולף בלבד. כולנו תקווה שנגיע לימים בהם לא תהיינה עוד מלחמות בעולם. אולם תמיד, גם בימים של שלום, תהיה סגולת הגבורה חשובה. היא תהיה חשובה למשל בחקירות מדעיות. כולנו קראנו על מלומדים שנפלו קרבן לרגל חקירותיהם. כולנו יודעים תולדותיהם של אנשים שהעזו וחצו ימים וערבות שלג וקרח כדי להגיע לציר הצפוני. ודרושה לשם כך גבורה. ואין הדבר בחזקת ספק, שכדי לבצע עבודה חלוצית כיבושית בערבת ים המלח, למשל, גם לשם כך דרושה גבורה. מכאן שעלינו לטפח תמיד את סגולת הגבורה, אשר לה נזדקק תמיד.

אולם מהו אופיה של הגבורה שאנו מבקשים לטפחה ? שני סוגי גבורה ידועים בעולם:

גבורה שיסודה באנוכיות. זוהי גבורתו של הגאנגסטר, של השודד המתנפל ללא פחד על טרפו. גבורתו יסודה בחיה שבאדם.

אך אנחנו מעריכים את הגבורה שאיננה אנוכית. גבורה והקרבה למען משהו יקר יותר מאשר האינטרס הפרטי של היחיד.

… איש מאיתנו אינו גיבור מלידה ואף לא פחדן מלידה. בכל אחד צפונות סגולותיו הוא, ישנן סגולות שאפשר לפתחן וישנן סגולות שאפשר לדכאן. נפקח אוזן ונקשיב היטב למסורת הזו של חברנו מאז ימי המאורעות ועד היום. נדע גם להסיק מסקנות למעשינו בעתיד. נדע להתחנך לאור המעשים האלה. ניסיוננו מלמד שבשעת הקרב נופלים מחמת פחד הרבה יותר אנשים מאשר ממעשים של העזה. הניסיון מלמדנו כי אלה שהעיזו נפגעו בקרב פחות מאלה שלא העיזו. לערבים היו בימי המאורעות הרבה אבדות. ביחידות הפו"ש פעלו בממוצע כמאה איש במשך שנה. הם איבדו שתי אנשים בתאונות, לא בקרב. הם אספו 250 רובים מהכנופיות הערביות מלבד אקדוחים ופגיונות. הם הפילו יותר ממאה חללים מקרב האויב. היוצא מדברנו, שהמעיז בקרב הוא גם חזק מהמהסס והמפחד. אותם שמונת הבחורים שהתייצבו מול 120 או 80 אנשי כנופיה ליד חניתה, לא היו חזקים מיריבם,
אם נשקול את משקלם מהבחינה הפיזית, אבל הם היו איתנים ברוח וזה אשר נתן להם את הכוח הפיזי ואת המשקל המכריע על האויב בשעת ההתמודדות.

(מתוך ספר הפלמ"ח)

לשיחה:

• מה היא הגבורה לפי המקור? מה ההבדל בין שני הסוגים השונים שהוא מתאר של גבורה?
• מה המקור מתאר כדרך להתחזק בגבורה?
• אלו מעשים של גבורה אנו עושים ביום יום? כיצד מטפחים עוז רוח בימי שגרה?