האחדות שבריבוי ודוגמא אישית // דביר יששכר
בעקבות קריאה במקרא בספר במדבר, נכתב לקבוצת הלימוד "תורת האדמה" קריאה במקרא לצד מיזם "929 תנ"ך ביחד". אפשר להצטרף לקבוצת הווטסאפ בלחיצה כאן.
לפני יציאתם של בני ישראל למסע במדבר משה משלים עניינים אחרונים בכל הנוגע להסדרת מיקומם של השבטים במחנה סביב אוהל מועד. הוא ממקם את שבט לוי קרוב לאוהל מועד ונותן להם את האחריות על מלאכת הקודש. לאחר השלמת חלוקת האחריות וסידור מרחב המחנה ומחוצה לו, בשביל המצורעים והטמאים, חונכים את המזבח. בחנוכת המזבח, "ביום כלות משה להקים את המשכן", כל נשיאי העדה, ביוזמה משותפת, באים להקריב ראשונים. המנהיגים מכל השבטים הביאו יחד כלי כסף וזהב, צאן ובקר כדי לחנוך את המזבח ולהקריב בעזרת שבט לוי בפעם הראשונה.
סידור המחנה מסביב לאוהל מועד, תפקידים ומקום מוגדרים לכל שבט ושבט, הגדרת מרחב שהוא מחוץ למחנה, המפקד בתחילת הספר, כל אלה מצביעים על עיקרון יסודי חשוב בתורה. הרעיון שמתחבא בהכנות לפני היציאה למסע הוא הקשר בין הפרט לכלל בעם ישראל. מצד אחד יש אחדות שמתבטאת באלוהים אחד, משכן אחד, מנהיגות אחת, ארץ אחת ומסע משותף. מצד שני, כל פרט נספר במפקד, לכל שבט תפקיד ומקום מוגדרים משלו במחנה. ביתר שאת מופיע הרעיון הזה בפרק ז', כשהתורה מספרת על קורבנות הנשיאים. כל קרבן זהה לחלוטין לשאר ולתורה חשוב לכתוב שתים עשרה פעמים על אותו הקרבן. פעם אחר פעם מתארת התורה בדיוק באותו סדר ובדיוק את אותם הכמויות את קורבנותיהם של הנשיאים. הדבר היחיד שמשתנה הוא שמו של המנהיג, נשיא השבט, שמקריב. במעשיהם המשותף והאחיד של הנשיאים מראים המנהיגים לעם את הדרך לצלוח את המסע במדבר. האחדות יכולה להתבטא דרך הריבוי, כשכולם הולכים בדרך אחת בכיוון אחד ולכל אחד מקום ותפקיד משלו אז מתגלה האחדות דווקא דרך הפרטים. בנוסף פרק ז' מספר לנו שמסר זה צריך להגיע לעם דרך דוגמתם האישית של המנהיגים. לרוב קשה לפרטים לראות את הכלל, זהו תפקידם של המנהיגים ומוטב שיעשו אותו דרך מעשה ולא דרך נאום או הבטחה. כמו שהנשיאים עשו מעשה והקריבו את אותו הקורבן. הפרטים רואים את מה שקורה בפועל, לכן דווקא מעשים של מנהיגים מעבירים את המסר.
העיקרון הזה אינו נשאר במדבר בלבד, הוא השתרש בעם ישראל וסייע להם לשמור על מסורתם לאורך ההיסטוריה, למרות מחלוקות רבות שתמיד היו. הוא מופיע במשפט שגור בפיהם של יהודים: שמע ישראל, ה אלוקינו, ה אחד. על דרך הפרשנות, שמעו כל אחד ואחד מישראל, אלוהים של כל אחד ואחד מאיתנו הוא אותו האחד. בעולם שבו המערב מדגיש את מקומו של הפרט, והמזרח, האסלאם בעיקר, את חשיבות האחדות, התורה מציעה מודל המחבר בין שניהם שמתאפשר דרך דוגמא אישית של מנהיגי העם באמצעות מעשים. ניתן לראות גם כיום בתקופה של מחלוקות את חשיבותו של המעשה כמאחד. דווקא בצבא, בחקלאות, בהתיישבות, ובמרחבים נוספים של עשייה, ניתן לראות גם בימים אלה אחדות.
