האינטלקטואל והחלוץ // מוקי צור
הקשר בין האינטלקטואל היהודי לבין החלוץ לא נראה אפשרי ממבט ראשון. האינטלקטואל שוכן בספריות ובכיתה, החלוץ – בשדה. האינטלקטואל קשור לחבורת האינטלקטואלים ומרוחק מחיי עבודה. החלוץ החליט להיפרד מתלישותו הרוחנית של האינטלקטואל ומתוקפנותם של אוונגרדים.
במערה קטנה בגליל העליון גרו ששה איכרים שקיבלו על עצמם לחרוש את אדמותיה הדרומיות של המושבה מטולה. לימים הוקמה בשבילם החצר בתל חי. כשהחלו בעבודתם התגלעו ביניהם חילוקי דעות. חלק טענו כי חקלאי עברי חייב להתנזר מספרים. הספר קורא לו תמיד לבגוד בעבודתו. הוא צריך להתרכז במשימתו להיות עובד אדמה. לעומתם טענו שאר תושבי המערה שיש להתמודד עם הבעיה ולקרוא אחרי העבודה. זה צריך להיות העיקרון המנחה. הראשונים תבעו שעם שקיעת השמש יקבלו על עצמם האיכרים את החושך ויִשנו לקראת משימתם העיקרית: העבודה. הם קראו לעצמם בני החושך. האיכרים האחרים קראו לעצמם בני האור כי תבעו להדליק מנורה כדי שיוכלו לקרוא בלילה ולקיים את האיזון הנכון בין חיי הרוח לחיי המעשה. כאן נקבע אחד הפילוגים הראשונים. במערה הותקן סדין שהפריד בין בני האור לבני החושך. בכל זאת קמה ברית בין החלוץ לבין האינטלקטואל.
ברנר טען להבדל בין האינטלקטואל לבין האיש הפשוט. כששניהם מבקשים להזיז אבן גדולה ולא יכולים האיש הפשוט קובע: האבן כבדה. האינטלקטואל קובע: אני חלש. לחלוץ ולאינטלקטואל היה אינטרס משותף להיאבק נגד ההפרדה הזו. הברית בין האינטלקטואל היהודי לבין החלוץ נובעת מתחושת קוצר יכולתו של האינטלקטואל למנוע עצמו מן הספקנות, מתחושת חוסר האונים והרעב שלו להתנסות שאיננה רק ביקורתית אלא גם התנסות יוצרת. בונה… האינטלקטואל מחפש את המעשה, את המקום ואת הנושא האנושי בחלוץ. אך החלוץ מנסה למצוא לעצמו הבנה עמוקה ואוניברסלית ומצוות מעשיות שיבטאו את עולמו ויקדמו אותו. ‘היהדות שלנו מחמירה במצוות’ טען ברל כצנלסון, והמצווה היא גם מעשה וגם אחריות אנושית ואינטלקטואלית למעשה. החלוץ והאינטלקטואל היהודי מודעים למתח ביניהם אך מבינים כי יכולה וצריכה להיות להם קרקע משותפת…. האינטלקטואל היהודי מצא לאט-לאט את דרכו לציונות וכרת ברית עם החלוץ כמי שמנסה ליצור חברה מתוקנת ולאומית גם יחד. ברית זו לא הייתה פשוטה, אך היא הניבה פירות מיוחדים. ברית זו כונתה בשנות הארבעים ‘הברית בין ההר והעמק’… הדיאלוג הזה יצר קשר מיוחד בין הלימודים הגבוהים לבין חקלאי ארץ-ישראל. הוא השפיע עמוקות על קורותיה של החקלאות הישראלית. החקלאים ראו עצמם קשורים אל הקידמה הטכנית בחקלאות. אנשי המדע ראו עצמם מחויבים כלפי החקלאים באשר הם. החקלאי ערך ניסיונות לאקדמיה. האקדמיה האזינה לצורכי החקלאים…חיי המעשה ערערו והציפו את התיאוריה וציידו אותה בתובנות חדשות. התיאוריה גלתה וביקרה את המתרחש בחיי המעשה.
לשיחה:
- מה המתח שעולה מהמקור בין עולם המעשה ועולם הרוח?
- מה היתרונות בברית הציונית שבין החלוץ ואיש הרוח?
- כיצד חיבור ומעשה כיום ממשיכים לפעול יחד נוכח אתגרי העת הזאת?
