הפינה למגדל 3- קטיף // תומר בוז'ו
תומר הוא חקלאי ויזם, הקים עם בת זוגו יסמין את 'גינת מה רבו' שדה אורגני בחקלאות מקיימת, הממוקם בגליל העליון. השדה מוכר תוצרת טריה ובריאה ישר מהמשק לצלחת.
תומר הוא בוגר תכנית מנהיגות במצפים של נוער-השומר מבית "השומר החדש"
מעגל החיים חלק ב – הקטיף.
ירקות הם כמו ילדים, כל אחד אוהב את שלו, ולא משנה מה, נאהב את אלו שגידלנו בעצמנו.
אחרי כל כך הרבה השקעה, מאמץ ותשומת לב, גם אם יצא ממש מעט או לא יפה, אנחנו נתרגש ונתמלא.
כדי להצליח למלא את הבטן מהגידולים שלנו, ולא רק את הלב, אני מציע משהו מעט אחר – שווה להתייחס אליהם כמו אל אחיינים. חמוד חמוד אבל אם הוא מתחיל לבכות הוא חוזר לאמא (אדמה).
להוסיף קצת מימד של קרירות ביחסים ולדרוש מעט תוצאות.
או במילים אחרות, מעט להתמקצע בשיטות ספציפיות לניהול הגינה, גם במחיר של לאבד חלק מהרומנטיות.
אחד הדברים החשובים לדעת הוא איך לקטוף (או לאסוף).
שיטות שונות ומגוונות לקטיף ולכל צמח יש את האופציות קטיף שלו והתזמון העדיף.
ניתן לחלק את הצמחים ל 4 קטגוריות-
– קטיף אחד- סלק גזר, ראש חסה, קולורבי, צנונית, שום, תירס ועוד
– מספר חיתוכים – עלי חסה, פטרוזיליה, רוקט, כוסברה, בזיליקום ועוד
– קטיף מתמשך עלים – מנגולד, תרד, סלרי, עירית ועוד
– קטיף מתמשך פירות – אפונה, עגבניה, מלפפון, חציל, פלפל, ועוד
קטיף בשיטה ובתזמון הנכון יעודד צימוח, ישמור על איכות ויאריך את חיי הצמח.
כמו צנצנת עוגיות הבּעבּע, כל דבר טוב מגיע לסופו, ואנחנו נדרשים להיפרד מהצמח שדאגנו לו כל כך הרבה. בכאב לב אנחנו חותכים אותו נמוך, וזורקים את השאריות לקומפוסט.
עכשיו, הנה לה ערוגה ריקה ועירומה. חשוב לזכור – “כל עוד לא מאכילים את הקרקע, היא ניזונה מעצמה”
ואל תטעו לחשוב שאנחנו אלו שמאכילים אותה, אף אחד מאיתנו לא מסור מספיק בשביל לעמוד במקום כל חייו ולהצמיח שורשים, שהם בתורם ישחררו סוכר וחומצות אורגניות המדויקות לביולוגיה בקרקע שהם אוהבים.
אותה ערוגה ריקה וערומה, משוועת לצמחים שימלאו אותה ויתנו לה משמעות. אנחנו צריכים לעשות זאת בהקדם האפשרי ובמינימום הפרעה.
לכן, עדיף לנו לתכנן מראש מי נכנס במקום אותו שיח עגבניה שפינק אותנו כל הקיץ ולקנות שתילים וזרעים מראש.
