זמר השורות // יהודה גרנות
עת הבוקר עלה שוב נצאה לשמש,
מלא החזה בריחות התלמים.
הינף הטורייה, מכת החרמש,
מבין השורות נהיה כחולמים.
מבין השורות עולה הזמר,
היד בתוך התלם
והשיר עולה אל על,
מזמרה לא נחה
שאון הזמר לא עוצר,
נצא בגיל אלי עמל!
מזמרה לא נחה
שאון הזמר לא עוצר,
נצא בגיל אלי עמל!
נרימה ראשינו, נביטה מזרחה,
אל שמש נחלצת מחיק ההרים.
ידינו שרות – אדמה משמחת!
רגלינו רוקדות ברינה בין נירים.
(יהודה גרנות הוא בוגר 'אדם ואדמה' השיר המקורי שהוא כתב הוא אחד מההמנוני השטח הלא רשמיים שלנו)
