טובה הארץ מאד // עינט קרמר
אני חוזרת וקוראת בסיפור המקראי של 'פרשת המרגלים' ששלח משה לתור את הארץ מדי שנה. אנחנו אוהבים להגיד שהמרגלים הוציאו את דיבת הארץ רעה, אבל כשאני קוראת את זה אני רואה שהם הכירו בכך שהארץ הינה ארץ זבת חלב ודבש – והדיבה הרעה היתה על עצמם. הם ראו את מה שקשה כעצום ואת עצמם כחגבים קטנים וחסרי מסוגלות. הם התמקדו בפחדים שלהם, בגודל הבעיה במקום לשים לנגד עיניהם את גודל המשימה. אני קוראת את הפסוקים ורוצה לצעוק להם "טובה הארץ מאוד מאוד" וגם אלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה". ולא כי אני מדברת באוויר, אלא כי אני, כמו המרגלים, גם תרה את הארץ וזה מה שאני רואה לנגד עיני . אני עובדת בתור המנהלת החינוכית של השומר החדש – ארגון ששם לעצמו למשימה לחבר בין העם, המורשת והארץ למען הדורות הבאים. ארגון שבכל אתגר הוא רואה משימה, ושהאופטימיות ותחושת המסוגלות היא בסיס לכל פעילות בו. עונה זו, בה מסתיימות התוכניות החינוכיות שלנו, היא הזדמנות מצוינת לתזכורת זו, טובה הארץ מאד מאד.
עינט קרמר היא המנהלת החינוכית של השומר החדש ומייסדת הארגונים "טבע עברי" ו"שמיטה ישראלית".
- מה החטא המרכזי של המרגלים לפי הקטע?
- כיצד חיבור של מתנדבים לאדמה עשוי 'לתקן' את 'סיפור המרגלים'?
- מול אילו אתגרים אתם חשים כחגבים והייתם רוצים להכריז מול עצמכם- טובה הארץ מאד ולצאת ולפעול?
