כל עוד בלבב- דף לימוד
לקריאה או הורדת הדף לחץ כאן
מתוך הדף:
תקווה/ ברנה בראון
אנחנו צריכים תקווה כמו שאנחנו צריכים אוויר. לחיות ללא תקווה פירושו להסתכן במחנק מרוב חוסר תקווה ויאוש, להסתכם בהתרסקות תחת האמונה שאין מוצא ממה שעוצר אותנו, אין דרך להגיע למה שאנחנו זקוקים לו נואשות.אבל תקווה היא לא מה שרובנו חושבים שהיא. היא לא רגש חם ומטושטש שממלא אותנו בתחושה של אפשרויות, תקווה מורכבת ממה שהחוקר צארלס סניידר כינה "שילוש של מטרות, מסלולים, וכתובת ביצוע"
אנו חווים תקווה כאשר:
1. יש לנו היכולת להציב יעדים ריאליים (אנו יודעים לאן אנו רוצים להגיע)
2. אנחנו מסוגלים להבין איך להשיג את המטרות הללו, כולל היכולת להישאר גמישים ולפתח מסלולים חלופיים (אנו יודעים איך להגיע לשם, אנו מתמידים, ובאפשרותנו לשאת אכזבה ולנסות שוב ושוב דרכים חדשות)
3. יש לנו כתובת ביצוע (סוכנות)- אנחנו מאמינים בעצמנו (אנו יכולים לעשות את זה)
תקווה היא פונקציה של מאבק, אנחנו מפתחים תקווה לא בזמנים קלים או נוחים, אלא מתוך מצוקה ואי נוחות. תקווה נוצרת כאשר המטרות המסלולים וסוכני הביצוע שלנו נבחנים וכאשר שינוי הוא אפשרי.חשוב גם לדעת שתקווה נלמדת. לדברי סניידר, ילדים לומדים את דפוסי התקווה מהוריהם. כדי ללמוד תקווה, ילדים זקוקים למערכות יחסים המאופיינות בגבולות, עקביות ותמיכה. לילדים עם רמות גבוהות של תקווה, יש ניסיון עם מצוקות, ניתנה להם ההזדמנות להיאבק, ובדרך זו הם לומדים להאמין בעצמם וביכולות שלהם.
