כמוסת חוסן – איך ניתן "למלא החלל"? // עו"ד צביה שיף
מה גורם לחלק מהאנשים לעמוד בביטחון אל מול קהל רב ולנאום ולדבר חופשי? ואילו לאחרים להילחץ, להתכונן ימים קודם, ועדיין לעמוד מזיעים על הבמה? אבא שלי, שנפטר בחודשים האחרונים, היה פסיכולוג שטיפל באמצעות "היפנוזה" בין היתר גם בכאלו שסבלו מחרדת קהל או פחד במה. בהפנוזה הוא לא עסק במיסטיקה או קסמים, אלא בתודעתו של האדם, תחת הסמכה שקיבל מפרופ' קליינהוז הידוע, ונשא תעודת מטפל של משרד הבריאות.
הוא סיפר לי, שכדי להביא אדם לעמוד בביטחון על במה, הוא מכניס אותו למצב של שינה היפנוטית ובדימיון מודרך הוא מעביר אותו חוויה חיובית של עמידה על במה עם קהל עצום, ונאום מוצלח, ומלא ביטחון של אותו המטופל. כשהוא מתעורר, החוויה הזו גנוזה אצלו בתת ההכרה כמו מליוני חוויות שאנחנו נושאים אצלינו שלא במודע, וזו שהופכת להיות חלק מתודעת הזהות שלו, נוסכת בו את החוסן הדרוש לו להתייצב ולדבר על במה בפני קהל.
אם כך, האם זה אומר שעלינו להכניס לשינה היפנוטית את הצעירים שלנו כדי לטעת בהם חוסן בימים טרופים אלו של מלחמה? האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה (APA ,2009) קבעה שחוסן בנוי גם על צירוף של תכונות אישיות, כדוגמת תושייה, תפיסת מצבים כאתגר, חוש של שליטה, אמונה עצמית, וגם של תכונות חברתיות כמו יחסי גומלין ואינטראקציה בינאישית, הענקת חום ואהבה וכד'. מה שחשוב לציין שנקבע על ידי האגודה, הוא שחוסן נפשי זו לא תכונה מולדת, אלא צירוף של מחשבות, התנהגויות ופעולות שאפשר ללמוד ולפתח בכל אדם. זו הנחת מוצא חשובה המחייבת הורים ומחנכים להבין כיצד עושים זאת . בפיתוח החוסן הנפשי ישנו דגש על זיהוי המחשבות והאמונות, ויצירת זהות ותפיסות של מסוגלות.
כשאדם מזהה את עצמו כמישהו שיכול לעמוד באתגר שניצב בפניו, המחשבה הזו כשלעצמה מעניקה לו את הכח והחוסן להתמודד עם אותו האתגר! תחושת המסוגלות של אדם, אך גם של קבוצה, נמצאת באינטראקציה עם ממדי הזהות והנרטיב, זו נגזרת ישירה לתחושת החוסן שלו . כך כאשר חוויה מסויימת שעבר אדם, שהיא נתונה בתודעה שלו כסיפור כישלון או קורבנות, הדבר עשוי לעצב תחושת מסוגלות נמוכה, ופגיעה בתודעת החוסן שלו.
פורסם לאחרונה בעיתונות בישראל- מחקר חדש ומרתק שנעשה בעקבות אירועי השביעי באוקטובר, פרופ' עמית שרירא מהמחלקה למדעי חברה ובריאות והתוכנית לגרונטולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, ופרופ' יובל פלגי מאוניברסיטת חיפה, ערכו מחקר שבדק תסמינים של הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) בקרב ישראלים בחודשים נובמבר-דצמבר 2023. החוקרים התמקדו בהשפעת המלחמה על הבריאות הנפשית של קבוצות גיל שונות. התוצאות, שפורסמו בכתב העת Journal of Psychiatric Research, מציגות הבדלים משמעותיים בין קבוצת הגיל 59-20 לבין קבוצת הגיל 87-60 בהתמודדות עם האירועים הקשים.
על אף ההשערה לפיה מבוגרים וזקנים פגיעים יותר לטראומה עקב שבריריות פיזית ותמיכה חברתית מופחתת. התברר כי חוסן נפשי של מבוגרים וזקנים נובע מניסיון חיים ומנגנוני התמודדות יעילים. במהלך השבוע הראשון של המלחמה, הקבוצה הצעירה דיווחה על רמות גבוהות משמעותית של תסמיני לחץ, כאשר 24.8% מתוכה חוו מצוקה. בשבועות שלאחר מכן, שיעור ה-PTSD בקבוצה זו זינק ל-42.8%. לעומת זאת, מבוגרים וזקנים הפגינו שיעורים נמוכים יותר של לחץ (3.7%) בשבוע הראשון, כאשר רק 13.7% דיווחו על PTSD בשבועות שלאחר מכן. משמעות הדבר היא שעל אף ירידה במשאבים פיזיים, קוגניטיביים וחברתיים, משאב החוסן המבוסס בין היתר על ניסיון ותחושת מסוגלות אצל מבוגרים וזקנים עזר להם להתמודד עם אירועים טראומטיים. על פי שרירא, ייתכן שמבוגרים הסתגלו למלחמה הנוכחית על ידי התבססות על חוויות העבר שלהם עם מלחמה, כולל אירועים משמעותיים כמו מלחמת יום הכיפורים.
נפלא! הרי לא נמתין שכולנו נזדקן כדי לקנות ולהעניק חוסן , אבל יש קיצור דרך, פטנט של 3000 שנה והוא נקרא- "אנחנו". למה מדינה שלמה חוגגת כשנבחרת ישראל זוכה באליפות העולם? כי "אנחנו זכינו בגביע". למה מדינה שלמה עומדת 2 דקות דומיה ביום הזיכרון, כי נפלו "לנו" חיילים יקרים. למה חוגגים ביום ירושלים, כי "שיחררנו את העיר העתיקה", וכי "ניצחנו" בששת הימים. עוד לא נולדתי בשנת 67', אבל החוסן והזהות שלי מבוססים על אתגר הקרב והניצחון של אותה מלחמה. זו גם הסיבה שמידי שנה בפסח חוגג העם היהודי מזה 3000 שנה את העובדה ש"אנחנו יצאנו ממצרים" ובכך יוצק לזהות של כל אחד מאיתנו את תודעת החירות. בדיוק כמו בטיפול בהפנוזה לחרדת קהל, תחושת החוסן שלנו אינה מבוססת רק על חוויות שעברנו אנו ממש בגופינו, אלא לתפיסות והאמונות שלנו , למה שעבר העם אליו אנו שייכים , לזיכרון הקולקטיבי שלנו.
הלורד הד"ר הרב יונתן זקס נתן את הנוסחה במשפט חד וגאוני:
"יותר ממה שעברתי, חקוק בי מי הייתי שם".
זאת אומרת לא משנה איזו חוויה עברתי, השאלה מה הסיפור שנשאר אצלי בתודעה, מי הייתי שם? הייתי קורבן מפוחד ומסתתר, או אולי הייתי גורם פעיל, גאה ועושה? הדימוי והחוסן של האדם ייגזר מן השאלה "מי הייתי שם".
בימי מלחמה כאשר תחושת הביטחון מעורערת, במציאות של אי וודאות, יש לנו אפשרות להעניק לצעירים שלנו תחושת מסוגלות, שייכות וחזון. בכדי שידעו שהם ב"מלחמת חרבות ברזל" היו בחוויה בונת חוסן.
"מיזם ל"מלא את החלל" הוקם מתוך כוונה לאפשר לכל אחד, ובייחוד לצעירים, לא לעמוד בתחושת חוסר אונים אל מול נפילתם הכואבת של טובי בנינו, אלא לדעת שיש להם אפשרות לעשות מעשה ו"למלא את החלל" של אלו שהלכו ולא ישובו עוד". מסבירה חברת הכנסת לשעבר, ענת כנפו מנכ"לית המיזם "למלא את החלל" ומסבירה: "כל חייל נופל, הותיר אחריו מעשי התנדבות ומעשים טובים, מידות טובות ייחודיות לו, ואלו לא יוכלו להיות עוד. באמצעות הפורטל של "למלא את החלל" יכול להכנס על אחד מאיתנו לנעלי החלל, לקבל על עצמו משהו , ואפילו קטן, ולדעת שהנה הוא מסוגל לעשות משהו גם במציאות הקשה שאנו מצויים בה". והנה לכם מהליך בונה חוסן תודעתי- להכנס לפורטל של מיזם "למלא את החלל" , ולהפוך להיות חלק ממעגלי הטוב בעם, מעצים את תחושת הערבות ההדדית והשייכות, כמו גם את תחושת המסוגלות. שיתוף מעשיו בפורטל, גם מעניק נחמה למשפחות השכולות שרואות במו עינהם את המעשים של הבנים הנופלים ממשיכים.
אחד הסיפורים האנושיים הידועים של התמודדות עם טראומה קיצונית ושל ניצחון רוח האדם הנו זה של ויקטור פראנקל מחבר הספר “האדם מחפש משמעות”. ד”ר פראנקל, פסיכיאטר יהודי וינאי, ששרד את זוועות השואה וחווה על בשרו אכזריות ואובדן צלם אנוש, הגיע להכרה כי הגורם המכריע ביכולתו של האדם לשרוד, להתמודד ולנצח, הנה תודעה של משמעות ופשר לחייו. "מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך”, (ברוח משנתו של ניטשה).
אותה תפיסה שחוסן האדם טמון בתודעה שלנו, היתה אבן היסוד בדבריו של יצחק רבין, שהיה רמטכ"ל מלחמת ששת הימים, ב"נאום הר הצופים":
"התעלותם של לוחמינו, לא בזכות הברזל באה אלא בזכות התודעה של שליחות עליונה, של הכרה בצדקת ענייננו, של אהבה עמוקה למולדת ושל זה במחיר חייהם, זכותו של עם ישראל לחיות את חייו במדינתו בשלום ובשלווה, כעם חופשי ועצמאי." (האוניברסיטה העברית שעל הר הצופים, 28 ביוני 1967).
מודל החוסן מבוסס על שלושה יסודות עיקריים הקשורים לתודעתנו – תחושת שייכות, תחושת מסוגלות וחזון. האפשרות להצטרף בלחיצת כפתור לפורטל של "למלא את החלל", מאפשרת לכל צעיר (ומבוגר) להיות חלק מרקמה אנושית גדולה של הגדלת מעגל הטוב , מאפשרת לכל אדם לקבל על עצמו מעשה שהוא מסוגל לעשות ובכך להפוך מגורם פאסיבי, לחלק ממהלך עולמי של "הנצחה למעשה", לזכר חיילנו הגיבורים במלחמת חרבות ברזל, ולחלק מתודעת הנצח והניצחון של מורשתנו.
*הכותבת מובילה ביחד עם חכ"ל ענת כנפו, המנכ"לית, את מיזם ההנצחה "למלא את החלל"
male-halal.co.il
