להדביק באהבת הארץ – מרור כורך וההדבקה הישראלית // עינט קרמר המנהלת החינוכית של השומר החדש
מַצָּה זוֹ שֶׁאָנוֹ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מַה? עַל שׁוּם שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּגְאָלָם… מָרוֹר זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מַה? עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת־חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם
בליל הסדר אנחנו פותחים את הסעודה בלכרוך יחד מצה, מרור וחרוסת. החיבור הזה מדבר לעומק את מה שקורה לנו במלחמה. המרור מסמל את המרירות והקושי של החיים. לצד המרירות העתיקה של מאות שנות עבדות במצרים מסמל המרור את מנת הסבל "שבכל דור ודור", והשנה הוא מתחבר לציון הכאב של ההתקפה האיומה שחווינו ב7.10, את הקושי והפחד של שדה הקרב, ואת המצוקות שנובעות ישירות מאתגרי המערכה.
המצה לעומתו, מסמלת את כח החיים שטמון בנו. המצה המקראית לא תפחה ללחם בגלל החיפזון שבו יצאנו ממצרים ושברנו את מעגל העבדות, או אולי את החפזון שבו מאות אלפי אנשים עזבו את ביתם ומיהרו להתגייס, ישבו על הרצפה בטיסות לישראל ואמרו "הנני כאן", התארגנו למפעלי סיוע ותמיכה אדירים בחיילים הלוחמים, במשפחות המפונים, ובמאבק להשבת החטופים. כאשר לצד חזיתות אלו התגייסו במלחמה מאות אלפי מתנדבים לחקלאות שנרתמו להצלת המשק הישראלי ותוצרתו וביניהם רבבות תלמידי ומורי השל"ח שהגיעו לשדות, מטעים וחממות בכל רחבי ישראל. המצה נוגעת בכח של השאיפה לחיים של חירות ושמחה ואת ההוצאה של שאיפה זו מן הכח אל הפועל.
"מרור כורך" – בליל הסדר אנחנו כורכים מצה במרור – את הכח של ההתגייסות למען החיים, עם הכאב והצער שאלו מחזיקים.
אבל איך עושים את זה? כאן מגיע הסוד של החרוסת, ההיא שלא מוזכרת בהגדה, אבל שכולנו מחכים לה שנה שלמה.
החרוסת היא מאכל מתוק במיוחד המורכב מתפוחים, תמרים, תאנים, יין ואגוזים. בכך היא מחברת אותנו ל"שיר השירים", מגילה הנקראת בפסח ומתארת סיפור אהבה ארץ ישראלי, המתקיים בפרדסים, בכרמים ובשדות, ובו מוזכרים כל הפירות הללו. בכך מגלה לנו החרוסת את הסוד הידוע – שאהבה היא התרופה לכל מכאוב.
בליל הסדר אנחנו משתמשים בחרוסת כדי להדביק את המרור למצה ולהמתיק את טעמו. כך ממש עלינו לעשות גם בתקופה הנוכחית. להמתיק את הקושי ואת הכאב שהיא מחזיקה בעזרת ההזכרות בכמה אנחנו אוהבים את הארץ שלנו, את טבעה המיוחד, את פירותיה המתוקים, את הנשים והאנשים החיים עליה. מתיקות האהבה תסייע לנו להתמודד עם המרירות והקושי, ולהוציא את עצמנו ,שוב , גם הפעם, לחיים טובים של חופש ושמחה בארצנו.
זו הזדמנות לשוב ולהודות לכל הכיתות והמורים שנחלצו מתוך אהבת הארץ והפגינו ערבות הדדית בסיוע לחקלאים,
מגליל ועד לפאתי דרום לכל אורך חודשי המערכה. בזכותכם ניצלו טונות רבות של יבול נחוץ, תוך תמיכה ממשית למשקים.
בתקופת האביב והצמיחה שהוא מביא בכנפיו עתיד הצורך בסיוע להמשיך ולהיות ממשי, אנו מזמינים אתכם להמשיך ולהגיע לשטח גם בחודשים הבאים.
