לחנך לאהבת העבודה // יגאל אלון
זה כמה שנים שאנו עדים לבריחה גוברת של יהודים מעבודות כפיים. מבחינה יחסית פוחת והולך מספר היהודים בעבודות חקלאיות, בבנין, במוסכים ובמלאכה אחרת, גם כאשר אלה מפרנסים בכבוד את העובד. מאמץ של שלושה דורות להבריא את מבנהו החברתי של העם היהודי יושם לאל, אם לא ייעשה בעוד מועד מאמץ עליון, חברתי, כלכלי וחינוכי כדי להעלות מחדש את כבוד העבודה ואת כבוד העובד בכל עבודה. הטפת מוסר לא תועיל, שהרי המדובר במשבר ערכים מדאיג. החינוך לעבודה ואהבת העבודה לכל מקצועותיה חייב להיות קו מנחה בכל פעולתנו החינוכית והתרבותית, החל בגן הילדים וכלה בחינוך המבוגרים.
בענין זה יכולים למלא תפקיד רב־משקל חברי הכנסת, נציגי ציבור, בתי הספר, העיתונות, קול ישראל ומעל לכול – תנועות הנוער החלוציות וההסתדרות הכללית של העובדים, שהיא לא רק איגוד מקצועי של העובדים אלא הארגון הכולל של פועלי ישראל המשמש גם מנוף חברתי ותרבותי ליצירת עם עובד בישראל.
תקומת עצמאותנו אין בה כדי להפחית כמלוא נימה מערכי היסוד שהיקנו לנו דורות ראשונים מימי חובבי ציון וביל"ו, העליה השניה ותנועת החלוץ, אשר שאפו להחזיר את העם אל העבודה, והעלו למעלת עיקרון ממדרגה ראשונה את עבודת הכפיים.
קודמינו הורונו לדעת שרמה תרבותית ועבודת נפיים, לרבות משמעותה בעידן הטכנולוגיה, אינם תרתי דסתרי. אדרבה, המפגש בין שניהם הוא הצירוף שנתן לעם המחדש נעוריו, אותה חיוניות לאומית וקסם מוסרי הדרושים לנו היום לא פחות מאשר בתקופה הטרום מדינתית.
(מתוך המאמר: במערכות עבודה וייצור יגאל אלון)
לשיחה:
- מה עיקר הטיעון הקטע?
- מה הערכים החיוביים האישיים של חינוך לעמל לצד התועלת החברתית?
- שתפו בחוויה או ברגע שבו למדתם 'אהבת עבודה'.
