למה התגייסתי לסיוע לחקלאים בישראל
און ריפמן
אני אישית מעולם לא דמיינתי שאקדיש יותר מעשור בחיי לסיוע לחקלאים ולבניית הדור הבא של החקלאות בישראל.
כשהייתי ביסודי התאמנתי בקרטה אחר כך בכדורסל, ומגיל 10 רכבתי ועבדתי עם הסוסים באורווה בקיבוץ, שזה לא ממש חקלאות, את רוב ימי הקיץ העברתי בעבודה סביב השעון בהדרכה בתנועת הנוער וחברת הילדים בקיבוץ.
אז איך זה קרה ?
אולי בגלל שסבא צ'ובה השביע אותי שכל אדם שאני מביא לרביבים, אני חייב (!) לקחת קודם כל לסיור במצפה רביבים ולספר לו על ההיסטריה וההקמה של הקיבוץ. שיא הסיפור הוא כמובן ועדת אונסקופ של האום בקיץ 47 שרואה את הצלחת החקלאות המדברית של סבתא וסבא וחבריהם ומחליטה שלפיכך מגיע ליהודים את הנגב כי הם יצליחו להפריח את השממה – וכך היה.
אולי בגלל הסיפורים של אבא על הפלחה בברייר (אדמות חקלאיות של רביבים ליד קיבוץ ברור חייל). על עשור בחייו בו היה קם ב4:00 בבוקר, נוסע לפלחה עם רפי, אלי ושאר החברים, חורשים, משקים, קוצרים, קוטפים, מעבדים את הקרקע. עושים ארוחות שחיתות במטבח שהיה בסככה, וחוזרים בערב המאוחר הביתה עייפים ומרוצים.
אולי בגלל שמכיתה ו' עבדתי ברפת, והייתי מבלה פעמיים בשבוע את אחה"צ והערב בללבוש מגפיים לאסוף את הפרות לחליבה, להתקין להן את אשכולות החליבה, לטבול ביוד למניעת זיהום כשהחליבה מסתיימת, ולהגיד להם לילה טוב ותודה רבה כשהן יוצאות חזרה לסככות.
ואולי בגלל התקופה באורווה, שמכיוון שלא היה הרבה תקציב, ארנון גידל שדה אספסת והיינו מכינים בעצמנו את האוכל לסוסים, יורדים עם הטרקטור לשדה, פורסים השקייה, מעמיסים חבילות כשטרקטור נוסע בקצב קבוע על גז יד.
קשה לומר.
אבל תחושה אחת מאוד חזקה בערה בי כשיצאתי לסייע לשי דרומי בלילה בו השתחררתי משירות הקבע בצה"ל. נעשה פה עוול לא נורמלי – אצלנו בבית מתחת לאף. החקלאים שלנו מופקרים ומבודדים נאלצים להתמודד עם עבריינות בסדרי גודל שאנו מכירים בסיפורים על ארגוני פשיעה ועולם תחתון. דווקא אצל החקלאים, דווקא אצלנו במרחב הכפרי, האנשים שעל שמם הומצא הביטוי 'מלח-הארץ', אנשי עבודה שקמים לפנות בוקר לייצר לנו אוכל, דווקא אלו שהם הסמל ליזמות הישראלית, לניצחון האדם את המדבר, כיבוש השממה, הקמת המדינה, דווקא ממש מתחת לאף שלנו – החקלאים שלנו חווים מצוקות איומות ועוול בלתי סביר. ובבית שלנו – מתבני הקש של 'רפת רביבים' עולים באש פעם בשנה שנתיים.
למה בסיפור של און אתם מתחברים?
איך עיצבו חוויות הילדות שלכם את מי שאתם היום? האם אתם יכולים למשוך חוט מחוויות מסויימות לבחירות שעשיתם כבוגרים?
שתפו בשני מקרים בהם בחרתם לפעול אל מול אי צדק או עוולה. איך זה הרגיש? איך לדעתכם אפשר להעצים את הבחירה לפעול?
און ריפמן- מייסד שותף וסמנכ"ל של השומר החדש. נולד בקיבוץ רביבים בנגב, איש חינוך ועשייה סביבתית, מתגורר בקיבוץ מעלה החמישה, נשוי להדר ואבא לשלושה.
#חקלאות #ציונות #ערבות הדדית #אומץ אזרחי
