מחאן יונס לגבעת התחמושת

בית החולים נאצר, ח'אן יונס.

איתן אוסטר רק התחיל לפקד על צוות לוחמים בסיירת אגוז, והמשימה הראשונה שהצוות קיבל היא לנקות את בית החולים.

איתן חשב שזו פקודה לא נכונה: אין ערך לסכן את לוחמי צה"ל ולשלוח אותם למשימה לא מבצעית בשטח חשוף לצליפות, רק כדי לנקות מקום ששימש מפקדה למחבלי חמאס שנלחמו בהם יום קודם לכן.

איתן ניגש לחיילים שלו וסיפר להם על הפקודה שקיבל. הוא הוסיף כי הוא לא מסכים עם הפקודה אך זו המשימה והוא זה שיבצע אותה – הוא לא מעביר את הפקודה אליהם. לאחר מכן הסתובב, הפשיל שרוולים והתחיל לנקות.

הוא לא היה צריך לומר יותר מזה. כל הצוות הצטרף אליו.

~~

בסיום הטירונות חייליו של איתן התבקשו למלא חוות דעת בעילום שם ולהעריך את המפקד שלהם. חוות הדעת של הלוחמים הצעירים באגוז היו חיוביות בצורה יוצאת דופן. "אדם מיוחד, זכות להיות במחלקה שלו", כתב אחד החיילים, וחברו הוסיף: "הוא הקצין הכי מקצועי שראיתי או שמעתי עליו. כשאנחנו איתו אנחנו מרגישים הכי מוגנים שאפשר, כשהוא נכנס לחדר נופלת על כולם יראת כבוד אדירה". חייל שלישי סיכם את הרושם שלו מאיתן בשתי מילים: "מודל לחיקוי".

החיילים של איתן לא חילקו מחמאות בקלות ולא ניסו לייפות את המציאות, הם היו אנשים צעירים וחדי-מחשבה שלא היססו למתוח ביקורת כשנדרש (ולפעמים גם כשלא). הם התרשמו מאיתן בגלל מה שהרגישו שנשב ממנו: רוח של מנהיגות.

בראש כל הערכים הפיקודיים איתן שם את הדוגמה האישית.

"אחד הערכים שמובילים אותי לאורך שירותי הצבאי", כתב ביומנו לאחר הקרבות בעזה. "אל מול לוחמים וותיקים, אחת הדרכים המשמעותיות יותר להנעת פקודים, הינה הדוגמה האישית. ביצוע כלל הדרישות שמוטלות על הלוחמים ואף מעל".

~~

אחד האתגרים הקשים בלחימה בעזה היה להמשיך ללכת עם אפוד קרמי בכל מזג אוויר. המשימה הייתה קשה במיוחד בחום הכבד של מישור החוף, בשיא הקיץ, כאשר ימים ושבועות חולפים על הלוחמים ללא מקלחת וללא אפשרות להתרענן. הציוד הכבד נדבק לגוף, מחמם אותו ומסריח מזיעה לאחר ימים רבים של מאמץ, לכלוך ושינה בשטח.

אחד הדברים שהרשימו את הלוחמים של איתן יותר מכל היה שלא משנה איפה וכמה חם היה, הוא לא היה מוריד את האפוד הקרמי. "גם בכניסה לרפיח, כשהיינו באזור עורפי של הלחימה והיה ממוצע של 40 מעלות הוא נשאר עם האפוד. הדוגמה האישית שלו השפיעה על שאר הצוות, והכניסה לנו מוטיבציה. אם הוא יכול – אז כולנו יכולים".

~~

הנחישות הזו של איתן, ההבנה ש"הדבר מוטל עליי" והנכונות שלו לעשות את הדברים בעצמו מתוך ידיעה שאחרים ילכו בעקבותיו, מזכירה איתן אחר, איתן נאוה, שנפל בקרב על גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים.

איתן, כך תיאר מפקדו, ניר ניצן, היה "גבר יפה תואר, גבוה, בלונדיני ומוצק". הוא היה בן למשפחת מושבניקים, עובד אדמה בכל רמ"ח איבריו וחייל מסור ורציני. בשיחה שהייתה קודם המלחמה בין המפקדים, אמר עליו מפקד הפלוגה כי "את הבחור הזה צריך לטפח, יש לו יכולת של מפקד ואפשר למצות ממנו הרבה".