מחטא ההגשמה לבירור הייעוד

מחטא ההגשמה לבירור הייעוד: חתימת ספר במדבר // דביר יששכר

בעקבות קריאה במקרא בספר במדבר, נכתב לקבוצת הלימוד "תורת האדמה" קריאה במקרא לצד מיזם "929 תנ"ך ביחד". אפשר להצטרף לקבוצת הווטסאפ בלחיצה כאן.

אנחנו עומדים בפתחה של חתימת ספר במדבר, רגע לפני חציית הירדן. זהו לא רק סיום של מסע מפרך, אלא רגע של הבשלת מבנה תודעתי בבני ישראל. לאורך כל הדרך במדבר, המאבק האמיתי לא היה מול החול והצמא, אלא מאבק פנימי בין שיעבוד לחירות ובין קיום לייעוד.
לאורך המסע, בני ישראל נעו שוב ושוב בין הבחירה בביטחון הקיומי שבשיעבוד לבין האחריות שבחירות. הגעגוע ל"אבטיחים של מצרים" ביטא רצון לחזור לתנאים נוחים ומוכרים, גם אם הם נטולי חופש. שיאו של הכשל הזה היה בחטא המרגלים, שם חטאו ב"חטא ההגשמה". עשרת המרגלים בדיבתם על הארץ רוקנו אותה מהמטען הייעודי הגבוה שלה והפכו אותה למרחב מאפשר קיום גרידא. כשהייעוד מוגשם והופך רק למציאות חומרית, הוא מאבד את המטען הרוחני שנותן כוח לצלוח את הדרך. האדם המגשים משליך את מסגרות החשיבה שלו על המציאות העתידית ובכך מגביל אותה ומסכן את המפגש איתה. משה רבנו מכנה את זה כ"תרבות אנשים חטאים", תרבות הרואה בממד הממשי והחומרי את חזות הכל ואינה מסוגלת לראות את קומה נוספת.
את התיקון הגדול אנו מוצאים אצל בני גד, בני ראובן וחצי שבט המנשה. הם מבינים שאין משמעות להתיישבותם בעבר הירדן המזרחי ללא חיבור לרעיון הלאומי הגדול. בהחלטתם להיות החלוצים בראש המחנה בכיבוש הארץ, הם מבטאים את השתייכותם לייעוד המשותף. החלוציות שלהם מוכיחה שהם אינם פרטים המחפשים נחלה נוחה, אלא חלק מעם, בכך הם מבטלים את הסתירה שבין המגורים מחוץ לגבולות הארץ לבין הזהות הלאומית שלהם.
סיום הספר בסיפורן של בנות צלפחד הוא הביטוי המזוקק ביותר לקומה החדשה שנבנתה במדבר. העם פנוי כעת להתעסק בפרקטיקה של חיבור לקרקע, לחוק ולצדק, דווקא כי המבנה התודעתי שלו כבר בשל. במדבר העם למד לחשוב, למד את היחס הנכון בין הרוח לחומר, וכעת הוא מוכן ליצוק את התובנות הללו לתוך חיי המעשה בארץ ישראל.
התהליך שאנו חווים כיום הוא במידה רבה הפוך מהתהליך של בני ישראל במדבר. הם בנו תודעה במדבר כדי לבטא אותה בארץ. אנחנו, בתנועה הציונית, בנינו קודם כל את הארץ, את התשתית ואת הביטחון. הציונות הקיומית הראתה את עוצמתה המופלאה בשנים האחרונות ובימים אלו ממש, אך כעת עלינו לצקת לתוך המבנה הקיים את התודעה ואת הרוח.
בשנותיי כראש מצפה בתוכנית המנהיגות של "השומר החדש", פגשתי חניכים שפועלים מתוך משימתיות ועבודה קשה, אך מתוך השטח עולות השאלות העמוקות ביותר: מהו הייעוד שלנו? לאן המדינה שואפת? המשימתיות והצורך המציאותי כבר אינם מספיקים כדי להזין את הרוח לאורך זמן.
הציונות צריכה לעבור כעת לשלב בירור הייעוד המשותף. בירור זה אינו יכול להישאר ברמה הטכנית, אלא חייב להתחיל בזהותו הייחודית של עם ישראל, אותה זהות שהחלה להתגבש שם, במדבר. עלינו להבין שהקיום הפיזי הוא רק המסגרת, והמשימה הגדולה של דורנו היא ליצוק לתוכו את התוכן הייעודי שלשמו שבנו לארצנו.