מקבוצה לחבורה// יעקב נוקד ואון ריפמן
הצצה לפרק החותם את הספר החדש, לציון סיום שנת הפעילות:
"מקבוצה לחבורה"- גיבוש וליווי חבורות משימה חינוכיות, מדריך מושגי ומעשי. מאת יעקב נוקד ואון ריפמן בהוצאת השומר החדש.
פרק כ"ז – סיכום התהליך
בשבועות האחרונים של השנה לרוב המצפה יהיה עסוק בסשן האחרון שהוא בחר. אנו משתדלים להקדיש שני מפגשים לסיכום ופרידה מיחידת הדינמיקה.
מפגש ראשון
מפגש פרידה ראשון יהיה מפגש איסוף וסיכום קבוצתי.
המנחה כותב על הלוח כמה שאלות להתייחסות
- איך לדעתי המצפה התחיל את השנה?
- שלושה אירועים מרכזיים בחיי המצפה
- התקופה המשמעותית בחיי המצפה
- אישי – עם מי היה לי הכי קשה בתחילת השנה?
- אישי – ממי למדתי משהו חשוב לחיים?
- אישי – איזה רגע או רגעים היו לי הכי משמעותיים לטוב ולרע
ולאחריו חניכים מתייחסים לשאלות שהם בוחרים.
עצם ההיזכרות ברגעים מיוחדים בשנה, מייצרת קתרזיס, ופרספקטיבה על רגעים יפים וגם קשים. תפקידו של המנחה הוא גם לאסוף עבור את החניכים את המבט הרטרוספקטיבי של רגעים קשים ותהליכים ארוכים
בנוסף, הדיבור על החניכים שהיה לי קשה איתם, מלמד את החניכים כמה תהליך ארוך, רציף, דווקא ממקום של שותפות יכול להיות אמיץ ועמוק.
מפגש שני
רקע – לרוב, חניכים מגיעים לסוף השנה עם תחושות החמצה אישיות ומצפיות מכל מיני סוגים.
כמעט לכל חניך יש את התחום שבו הוא גילה על עצמו בשנה שהוא לא הצליח, באלמנטים של המשימה, חיי המצפה, לימודים או יעדים אישיים. וזה יכול להפתיע את החניך, שבא לשנה וחשב שאם רק ישקיע הכל יצליח.
וכאן כדאי להסביר לחניכים שיש תהליכים שלוקחים יותר משנה.
ושנת השירות בתכנית המנהיגות היא לא רק שנה של הצלחות אלא גם שנה של למידה עצמית, ומיפוי של תהליכי עתיד שיקחו יותר משנה, וזה תוצר לא פחות חשוב מהשנה.
באופן פשוט, חניך שסיים את השנה התקדם בכל מיני יכולות אישיות, (במקביל למה שהחמיץ), וגם כאן השאלה איך מוציאים את ההתקדמות הזאת החוצה?
רק אם מבינים במה התקדמתי, ומאחסנים את זה נכון בתודעה, יש אפשרות לתרגם את ההתקדמות הזאת למישורים נוספים בחיים. וזה מימד של עבודה לשיפור הביטחון העצמי.
אם לא מאחסנים את התכונה נכון, לפעמים כשצריך אותה אני לא אצליח "לשלוף" אותה (אני מספר לחניכים סיפור אמיתי על פעם שפספסתי נסיעה לסיני כי לפני היציאה מהבית לא מצאתי את הדרכון, מצאתי אותו אחרי יומיים בחדר אחר ואז היה מאוחר מדי. מה שלא מאוחסן טוב לא זמין כשצריך אותו)
המפגש ינסה לכוון כל חניך לסכם את תהליכי השנה שלו ב3 מישורים:
גילוי עצמי שקרה לי בשנה בעקבות ההתנסויות החדשות שבה
חוסר הצלחה שיכול להיות מתורגם לעבודה בהמשך החיים
צעד אמיתי של התפתחות
המפגש – הסבר כללי של הרקע לעיל לחניכים.
כותבים על הלוח 3 שאלות:
- איזו יכולת/תכונה גיליתי על עצמי בעקבות השנה, שהיא קיימת בי אבל לא הייתי צריך להשקיע בה באמת, אלא היא סוג של "מתנה" שהתברכתי בה? (כריזמה, איתנות במשימה, למידה, זה יכול להיות משהו שגילית שאני אוהב לעשות)
- באיזה תחום לא הצלחתי השנה? (לדוגמה לחץ, זמינות, איתנות במשימה, התעניינות)
- באיזה תחום עשיתי צעד אמיתי קדימה, גם אם לא ניצחתי אותו לחלוטין? (כמו יכולת לשאת סבל, פחות לחשב כוחות, להישאר ער בלילה, להקשיב לחבר, לבקש עזרה, עין טובה)
בשלב השיתוף המנחה יכול לעזור לחניכים לדייק את התשובות, ולהתמקד בעיקר בתשובות לשאלה השניה והשלישית.
התשובה על השאלה השניה (במה לא הצלחתי?) יכולה לרכך את התסכול של ההחמצה, ולתרגם אותו ליעד עבודה קדימה, וזה רווח של החניך קדימה וגם נחמה על אי ההצלחה.
התשובה על השאלה השלישית (במה עשיתי צעד) יכולה להיות מרכיב בביטחון העצמי של החניך. ואם הוא ימשיג אותו ויאחסן אותו נכון בתודעה שלו, המקום של הביטחון העצמי ילך איתו קדימה והוא יוכל להשתמש בו גם בשלבים נוספים בחיים, והוא לא יישאר בגדר חוויה ששייכת לעבר.
במידה והמנחה כתב סיכומים של הדינמקות, רצוי להדפיס אותם ולהעניק אותם לחניכים כ"מתנת פרידה". מניסיון, חוברת הסיכום נתפסת על ידי החניכים כאוצר יקר. יש בו גם זכרונות, ובעיקר את צעדי ההעמקה שלהם, וההתפתחות. חניכים ריבם מספרים לי שהם קוראים את חוברות הסיכומים שוב ושוב גם לאחר שנים.
הצ'ק אאוט האחרון, הוא צ'ק אאוט חגיגי, שכן הוא גם צ'ק אאוט לכל הדינמיקות.
ברוב רוב רובם של המקרים, יש בו התרגשות גדולה, כאב סיום, ותודה.
