סוכת נצח
עינט קרמר
פטיש מסמר, ניקח מהר, סוכה לבנות, בנים ובנות.." השיר הישן והמוכר המתנגן ברדיו מזכיר לכולנו להוציא מהבוידם את סוכת הנצח, ששנים רבות לא זכתה לראות פטיש ומסמר, ואת קישוטי הנצח הקנויים והמנצנצים (מחג אחר של עם אחר) או הפוסטרים המבריקים של שבעת המינים. האם בכך אנו מבטאים את רוח חג הסוכות?
אחת המשמעויות העיקריות של חג הסוכות היא היותו 'חג האסיף' – חג חקלאי המציין את סיום אסיף היבול אל הממגורות; שמחה על סיום העונה החקלאית ואגירת התוצרת לפני בוא הגשם. אולי המקבילה בת ימינו לשמחה זו הוא מועד קבלת המשכורת".. אין פלא אם כך שמצוות השמחה בסוכות כל כך דומיננטית, ומי לא ישמח כשפרי עמלו מונח לפניו?
מתוך כך, מרשים ומקסים לראות כיצד אנו חוגגים חג זה. דווקא בחג האסיף, חג השפע, יוצאים הכול מביתם המרווח שנבנה בעמל כפיהם, ועוברים לגור בסוכה, בדירת ארעי פתוחה לרוח, מברכים על ארבעה מיני בר הצומחים בארץ ישראל, מתבוננים בכוכבים דרך הסכך, ומארחים חברים ושכנים, שלא צריכים לעבור את המשוכה של לדפוק בדלת. בכך אנו מזכירים לעצמנו שגם בחג (או בחברת) השפע לא השתנה מה שחשוב באמת – אנשים טובים, אהבת הארץ והרבה ענווה על מול העולם.
איזה תוכן מבקשת הכותבת ליצוק לחג הסוכות?
מה לדעתכם החוויה של הלינה והשהות בסוכה מאפשרים לנו?
לאיזה חלק בקטע התחברתם? מה המסר שחשוב לכם בחג הסוכות/האסיף הזה?
עינט קרמר היא המנהלת החינוכית של השומר החדש ומייסדת הארגונים "טבע עברי" ו"שמיטה ישראלית".
#זהות ישראלית #שורשים #שיכות
