העייפות כובשת את קדושת העבודה// יוז'יק עדות של חלוץ
פעמים רבות חשבתי ושאלתי את עצמי בשעת העבודה- מה אני מרגיש? ולא יכולתי להעלות מקרבי אותן שמחה וחדווה, שקיוויתי שתתעוררנה בקרבי בשעת העבודה. והלא אני מכיר הכרה ברורה שלהיות אדם במלוא מובן המלה בתקופתנו, תקופת הרפש והזוהמה, אפשר רק כשעובדים אז האדמה, לא עבודת אדמה שמטרתה למצוא מחיה, אלא עבודת אדמה כעבודת אלוהים.
ובאמת, מה הרגשתי אז? הרגשתי אך ורק… עייפות… במה לבאר את החזיון הזה? סבורני, מפני שלא הסכנתי מעודי לעבודה, ומובטחני שאילו התרגלתי, היה הכל חולף, ואולי היה בא ומתגשם מה שקיוויתי.
(מתוך הספר 'כאן על פני האדמה' עדויות חלוצים)
לשיחה:
- מה מכאיב לכותב הקטע? מה ההסבר שהוא מציע למצבו?
- שתפו ברגעים של עשיית טוב שהרגשתם בעיקר את הקושי ולא את הטוב.
- איך לחזק את הרוח בעשיית הטוב שאנחנו זוכים לעשות?
