שמירה סוערת // חיים פיינברג
(מתוך קובץ "השומר")
אני אז בן שמונה עשרה, וכבר הספקתי לעבור מדורי הניסיון שנת השמירה הראשונה. נדמה היה לי, שאני יודע כבר את הכל, יודע להבחין כל רשרוש, אם הוא של חיה, של צפור, או של גנב….ידעתי להכיר את הזמן לפי הכוכבים (כי שעונים לא היו לנו). הורגלתי ללוש בבוץ בנעלי הקרועות בימות החורף. למדתי להיות שותף למגפיים עם חברי: כל רדתי מהשמירה הייתי מוסר את מגפי הרטובות לשותפי, העומד לצאת לעבודה, ומדי ערב, בצאתי לשמירה, הייתי בא לקחתן כשהן רטובות.
ועוד דבר: כבר עמדתי ב"נסיון", והניסיון ניצב גם כיום חי לנגד עיני. ליל חושך היה. הגשם לא פסק מרדת במשך כל הלילה. משעה חמש בערב נמצאתי כבר על משמרתי, העביה (מעיל) שלי רטובה וכבדה עוד מראשית הערב, ועלי לעמוד שלוש עשרה שעות על המשמר, והמחשבה – שלילה ארוך לפני אינה נעימה לגמרי. אורות הבתים דועכים אחד אחד, כי בימות הגשמים מקדימים האכרים משום מה לכבות את האורות… נשמע הצפצוף של מבקר השמירה מרחוק, אני ממהר לגשת המקום המיועד, והנה בני לפני, המוסר לי פקודה להתייצב מיד לפני "ישראליק" (ישראל גלעדי) מובן שאני ממהר להתייצב. ישראל (הוא ראש השומרים) גר בחדר קטן ורטוב. זה כמה ימים שהוא חולה. לאור המנורה הקטנה הדולקת פניו נראים חיוורים. מאוד, אבל עיניו הפקחות מצטחקות -עינים כחולות, אשר את פיקחותן קשה לשכוח. "ישמע נא, חיים" – הוא אומר לי בקול שקט "בוודאי שמעת, כי הדרכים הן בחזקת סכנה בימים האחרונים ועלי למסור ידיעה תכופה לכנרת. כעת השעה תשע, במשך ארבע שעות עליך להביא לי התשובה. אני אדע להעריך כראוי, אם יעלה בידך להביא את התשובה לפני הזמן הקבוע. אם תהיה לך איזו שהיא פגישה בדרך, תזכור מה שלימדנו אותך. אל מורך לב, זכור כי בחברת "השומר" הנך!"
גאה בתפקיד שהטילו עלי, יצאתי בצע צעדים בטוחים את המושבה ופני מועדות לכנרת. אך יצאתי את המושבה ורוח חזקה כמעט שהפילתני ארצה. טענתי את נשקי ואצעד בחושך, ומשהרחקתי קצת ללכת תקפו אות אותי רעיונות משונים, מחשבות על פחד, ואולי גם פחדתי ממש באותו הרגע… והנה אני רואה לפני גם את השונא המדומה… הנה שלושה רוכבים המכוננים את רוביהם מולי, וכל שיח בצדי הדרך נראה כמארב… הם בוודאי ינצחו אותי והמכתב לא יגיע למטרתו… ואני כבר רואה את עצמי "קרבן" ושומע באזני הספד, הנאמר עלי. הפחד תוקפני בפני הדרך השוממה ואפלת הלילה… אני שומע מאחורי שעטת סוס, כאילו מישהו ממהר להשיגני. הכינותי את נשקי, פניתי לאחור זהו הלב דופק ושעטת הסוס מתקרבת, אני מוכן…
חיים- אני שומע- לאן נעלמת?- קורא לי קול מתוך החשיכה. הכרתי את קולו של חברי לשמירה, שבא להודיעני, כי אין אין כבר כבר צורך במכתב שנשלח על ידי וכי עלי לשוב למשמרתי.- אחרי זמן רב נודע לי שכל המעשה הזה לא נעשה אלא לשם ניסיון בלבד והמכתב רק משל היה.
לשיחה:
- מה הלך הרוח שעולה מהמקור? מה אופי האתגרים עימם מתמודד החלוץ הצעיר?
- מה אופי האתגרים שמולם עלינו להתייצב כיום בשטח?
- שתפו בעצות להתמודדות עם הפחד ועם אתגרי הדרך.
