שקט אמיץ וסדר יום של חיים // ז. אהרונוביץ
עדות מרמת הכובש המתגוננת, בימי המרד הערבי מאורעות 1936-1939, מתוך האסופה "מגן וקשת" בהוצאת הועד הארצי לחייל היהודי תש"ה
רצוני לספר על מה שראיתי והרגשתי בעשרת הימים שעשיתי עתה ברמת הכובש, נקודה זו היא אולי במאורעות אלה כעין סמל לכל הנקודות החקלאיות שלנו בארץ.
ברמת־הכובש 170 חברים וחברות ו־40 ילדים. בניני בטחון אין. מסביב — שלשה כפרים ערבים העוינים לנקודה גם בימים כתיקונם.
מהם שני כפרים במרחק של קילומטר אחד מהנקודה. הצד הרביעי הפתוח כביכול — הדרך לכפר סבא, זאת הדרך שהמוות אורב בה יום יום ליחיד ולרבים, מאחורי כל כרם ופרדס ערבי, מאחור כל עץ, גבעה וואדי.
בדרך זו יוצאים וחוזרים יום יום לעבודה ומעבודה בפרדסים שבסביבה עשרות חברים וחברות של רמת־הכובש.
וצריכים הייתם לראות את עשרות הבחורים והבחורות האלה לאחר שרק שבעה מטרים הפרידו ביניהם לבין האסון האיום שהיה עלול להתחולל משני מוקשים שהונחו על דרכם בידי שכניהם,
צריכים הייתם לראות באיזה שקט אמיץ, ראשוני, עברו החברים והחברות מסדר היום של המוות לסדר היום של החיים — לעבודה,
וזה נשקף להם יום יום, בוקר בוקר, ערב ערב. שום עבודה לא הושבתה במקום; לא בעבודות חוץ ולא בעבודות פנים. גם לא חדר הקריאה, שבו מבלים החברים את שעות הערב.
ובבוא הלילה הנקודה מנותקת מישובים עברים אחרים ועוברת למצב של חי נושא את עצמו בהגנה על הנפש והרכוש. פשטות. בטחון עצמי. הכרת היעוד. עמידה באש ללא רתיעה, ללא ויתור אף על שעל קרקע לאומית, עליה עומדת הנקודה, אף על עץ אחד מן הפרדס המוריק.
ולא רק גבורה פאסיבית. המקום ידע גם הכרח יציאה מול האש ממש ללא שמץ העמדת פנים של גיבורים.
בחורים משורות העם, גם בחורי־ישיבה, שפנו מ"יורה־דעה" להיות יורי אבן־פנה למשק ויורים אמיצים בהגנת יצירתם. בבריכת המצפה ראיתי את התערובת של ביטון והדם הקדוש של חיה פרוינד, חברת המשק שנהרגה בלילה על משמרתה מכדור תועה של מרצחים.
מובטחני שבפשטותה, אומץ לבה ומסירותה לא הייתה היחידה בין חברותיה. כאן מתגלה האומץ של הבחור והבחורה בישראל.
ההתגלות הזאת באה משום שקם לה בסיס של מטרה ותכלית. הדבקות במפעל ובתנועה, הכרת היעוד, הכרת התכלית היא המביאה את הגבורה הזאת לידי גילוי.
יבוא יום והניצוצות לגילוי זה ימצאו את תיקונם. זה יהיה אחד הנכסים היקרים ביותר שנקנה לנו בפרשת הדמים העוברת על הישוב.
לשיחה:
- מה הלך הרוח של המגינים ברמת הכובש כמתואר במקור?
- כיצד נתחזק כיום בהלך רוח המחבר התגוננות ושגרת עבודה במשימה לאומית?
