הסוכות של זייד
מתוך "לפנות בוקר" פרקי היומן של אלכסנדר זייד, חלוץ ומייסד ארגון "השומר".
בקטע להלן מתוארת סוכת הפועלים שהקימו זייד וחבריו סמוך לעלייתו לארץ, וכן טיול סוכות לירושלים וליריחו, וחגיגות שמחת התורה של החלוצים בירושלים:
הסדנה שבה התקבלתי לעבודה שכנה בראשון־לציון. החלטתי לעבור להתגורר במושבה. צריף פועלי היקב היה בנין ארוך וצר, ומשני עבריו עמדו ספות־עץ, ופשפשים רבים שרצו בהן. קירות הצריף, שלא סוידו מעולם, היו שחורים מפיח. כדי להינצל מן הפשפשים המטרידים בניתי בשותפות עם פועלים אחדים סוכת־ענפים, סמוך לצריף, ובה היינו ישנים. מעיל־האביב שלי, שפדיתיו מידי בעל המלון, שימש לי מצע. הטל היה מרטיב אותנו לילה־לילה, אך לפחות נשמנו אויר צח. הים הפריע לנו במקצת. בהיותנו שוכבים על הקרקע היה רעש גליו מגיע לאזנינו. נוסף לכך היתה קיימת בימים ההם בראשון־לציון תזמורת, שניגנה פעמַיִם בשבוע עד חצות הלילה, וצליליה נישאו למרחקים וחדרו גם לסוכתנו. ערב־ערב, כששבו הפועלים מעבודתם, היו מעלים מדורה ליד הצריף, בחישוקים שהביאו אתם מן היקב, ומבשלים להם ארוחת־ערב. האש נתנה לנו אור ועשן גם יחד, בשפע רב. ליד המדורה הייני שרים ומתוַכּחים בהתלהבות בשאלת אוגנדה.
יום־העבודה בראשון־לציון נמשך משש בבוקר עד חמש אחר־הצהרים, עם הפסקה של חצי שעה, לארוחת־בוקר, ושעתים לארוחת־צהרים. בבוקר הייתי אוכל שש ביצים ושותה שלוש־ארבע כוסות תה מתוק, כדי שיהיה לי כוח לעבוד. חַדשיִם עבדתי בסדנה ואחר־כך עברתי ליקב ועבדתי בו בשכר של פרנק אהד ושלושת רבעי הפרנק ליום. העמידו אותי בשורה אחת עם הפועלים המשובחים, שלהם נמסרה העבודה הקשה ביותר ביקב, במרתף טחוב ומעופש…
בינתים הגיע מרוסיה אהרן אוסטרובסקי. התידדנו והיינו מטיילים בשבתות וסרים למושבות סמוכות. פעם אחת פגעו בנו ערבים. אחד מהם זינק אלינו בחרב שלופה. מיהרנו וכוננו נגדו את נשקנו – אקדח ופגיון. הערבי השיב את החרב לנדנה, טפח על כתפינו וקרא: ״בּראווֹ, יא שבּאבּ״ (הידד צעירים!)… החלטנו לערוך טיול לירושלים ולירדן, שבו ישתתפו רבים מפועלי מושבות יהודה. התכנסנו ברמלה וכל משתתף הכניס עשרה פרנקים לקופה משותפת. בחרנו בגזבר, אקונום ומורה־דרך. בפרדס הבּרוֹן בראשון־לציון כרת כל אחד מאתנו קנה־במבוק עבה, משענת לדרך. הסתדרנו שורות־שורות, שרנו את ״השבועה״, הימנון ״פועלי־ציון״, ויצאנו לדרכנו. הלכנו כל הלילה לאור הירח, ובבוקר השכם הגענו לירושלים. במבואות־העיר התעכבנו במושב־זקנים והישישים שמחו מאוד לקראתנו. נכנסנו לעיר־בירתנו בשירה. הרחובות התמלאו יהודים, גברים, נשים וטף. לבנות המבוגרות לא ניתנה רשות לצאת ולהתבונן בנו.
ימים אחדים התהלכנו בעיר וסביבותיה והסתכלנו במצבות העבר, בשרידינו ההיסטוריים. הטיול חל בחג־הסוכות. בליל שמחת־תורה הלכנו לבית־הכנסת ורקדנו שם עם כל המתפללים במעגל.
היינו לשיחת־העיר, והרב ר׳ שמואל סלנטר הזמין אותנו לביתו ל״כיבוד״. מירושלים ירדנו ליריחו. חמשת הנועזים שבנו, וביניהם גם א. ד. גורדון הזקן, טיפסו ועלו על ראש ההר התלול ביותר, לחזות משם בזריחת החמה. גורדון התפלל למעלה תפילת־שחרית.
ביריחו התאכסנו בבית יהודים. ביום ישבנו כלואים בבית מחמת החום הרב, ובשיחותינו חלמנו על יסוד מושבה חדשה בסביבה. בערב שוטטנו על שפת ים־המלח. בשובנו ליריחו תעינו בערבת־הירדן. בתוך סבך שיחים ראינו סוכה וניגשנו אליה. בסוכה התגורר גרמני אחד, שנראה מוזר בהליכותיו, לא דיבר אתנו ולא רצה להראות לנו את הדרך. המשכנו לתעות ללא דרך ונתקלנו בסככה גדולה ומפולשת, ששימשה כנראה מרבץ לצאן בשעות החום. סרנו אל הסככה ולנו בה.
למחרת שבנו לירושלים. לכבוד סיום הטיול ערכנו מסיבה. גורדון שתה ״לחיים״ ונאם נאום נלהב. ״הידד״ אדיר כזה, שפרץ מפינו בתום נאומו, לא שמעו תושבי ירושלים מעודם.
לשיחה:
- "בין הלך הרוח החלוצי לסוכה"- מן העדות עולה הישיבה בסוכה כצורה טבעית ופשוטה של פתרון מגורים זמני בנופי הארץ של תקופת החלוצים, כיצד מסורות חג סוכות מחברות אותנו להלך הרוח החלוצי?
- "סוכות של חיבורים" מה אופי החיבור שנוצר בחג סוכות ובשמחת תורה- בין החלוצים העולים לרגל לבין קהילות היהודים האדוקים בירושלים? כיצד מתחברים מועדים אלו להלך רוח של חיבור חברתי כיום?
