להילחם על האהבה

להילחם על האהבה // מורשת איתן אוסטר

קטע מקוצר מתוך הספר "מי שיש לו למה" במורשת איתן אוסטר, גיבור ישראל, שנפל בקרב בלבנון במלחמת חרבות ברזל, הספר בהוצאת סלע מאיר- פרטים ורכישה באתר ההוצאה בלחיצה כאן

ביום שני, יומיים לפני ראש השנה, איתן שלח למשפחתו סרטון אחרון לפני שנכנס ללבנון. זו הייתה הכניסה הראשונה של צה"ל ללבנון בתמרון הקרקעי במלחמה. אלה הדברים שהיו לו לומר, אחרי שנה של קרבות:

"משפחה יקרה, ג'ק צ'סטרטון אמר ש"לוחם אמיתי נלחם לא בגלל שנאתו למי שעומד מולו, אלא בגלל אהבתו למה שעומד מאחוריו". בתקופה האחרונה בצפון הסתובבתי בכל היישובים, ראיתי את קריית שמונה, את משגב עם, את מטולה – כל היישובים האלה ריקים ממש, והפכו להיות ערי רפאים. כמובן הצפון כולו שרוף ונטוש. זה אחד הדברים שהיו לי הכי קשים.

אנחנו התכוננו הרבה, בגדול זה משהו שהחדירו לי עוד לפני שהתגייסתי: הערכים שגדלנו עליהם בבית. ועכשיו הגיע הזמן, והמשימה שלנו זה להחזיר את תושבי הצפון הביתה. אנחנו מוכנים, באים חזקים. אני רואה את זה כזכות היסטורית, ובעזרת השם זה גם משהו שישפיע על הדורות הבאים, ועל כל האחיינים שלי שלא יצטרכו להתעסק בדברים האלה.

אני מכיר ומודע לגודל אחריות שמונחת על כתפיי, והאחריות שעל הלוחמים תחתיי. אין גאה ממני להיות חלק מהמשפחה, ולהוביל קדימה לקראת הגשמת המשימות. זו גם הזדמנות טובה להגיד לכם שנה טובה, ואני אוהב אתכם מאוד מאוד מאוד. שתכלה שנה וקללותיה, ותבוא עלינו השנה הבאה לטובה עם כל ברכותיה. וכמובן, אני מצטער שפגעתי במהלך השנה. לצערי לא היה יותר מדי זמן שניפגש ושתיפגעו ממני… אבל אם זה קרה, בזמנים הקצרים.

אני אוהב אתכם מאוד מאוד מאוד, אתם תמיד איתי בלב. וזהו, עד הניצחון. אוהב מאוד."

רגע לפני שחצה את הגבול ונלחם פנים אל פנים מול מחבלי חזבאללה,

רגע לפני שהתכסה בעננת הקרב, איתן בחר להדגיש את האהבה שלו לארץ, לעם, לחיילים, למשפחה. זה גם היה הסרטון האחרון שצילם – בלילה הבא הוא נפל בקרב.

לחזק את שריר האהבה

בתרבות שאנחנו צורכים – בשירים הפופולריים, בספרות, ואפילו באפליקציות ההיכרויות – האהבה היא רגש ממכר, מתוק, תחושה של 'פרפרים בבטן'. היא ניצתת במהירות, במבט ראשון, ולפעמים גם נכבית ודועכת. התאהבות היא המתנה הגדולה ביותר שאדם יכול להעניק לעצמו, ובין בני הזוג האהבה מלווה בתלות רגשית בלתי פוסקת. כאשר קשר מסתיים, לא עלינו, הוא מלווה בשיריי קינה דרמטיים וקורעי־לב.

הפסיכואנליטיקאי אריך פרום כותב שהסוג הזה של ההתאהבות הוא בעצם ההפוכה של אהבה עמוקה: התרגשות ועוררות הן דבר חלש וחולף שתלוי בנסיבות חיצוניות ועלול להתפוגג מול הקושי הראשון. ההתאהבות הרגעית שואפת לקבל, ורואה בנושא האהבה מקור לסיפוק עצמי, "הוא עושה לי טוב". אהבה אמיתית, לעומת זאת, אינה תחושה אלא פעולה.

"האהבה היא פעילות", כותב פרום. "טורחים למענה ולא 'נופלים לתוכה'". ומה הפעילות שמאפיינת את האהבה? נתינה. "הנתינה היא הביטוי הנעלה ביותר ליכולת, לכוח. בעצם מעשה הנתינה אני חש את כוחי, את עושרי ועוצמתי. חוויה זו של חיוניות ויכולת מוגברת ממלאת אותי שמחה. אני חווה את עצמי כשופע וגדוש, כמעניק, כחי ולפיכך כמלא שמחה. הנתינה משמחת יותר מהקבלה לא משום שיש בה קיפוח, אלא משום שבמעשה הנתינה נמצא הביטוי לחיוניות שלי".

יש ארבעה סוגי אהבה, כתב הסופר ק"ס לואיס. חיבה טבעית שמבטאת קשר יומיומי עדין וטבעי, כמו אהבה משפחתית; ידידות שנולדת מתוך אינטרסים וערכים משותפים; תשוקה רומנטית, שהיא אהבה עוצמתית ותלוית רגש; ומעליהן אהבת חסד: בחירה מודעת ומחויבות בלתי־מותנית לפעול לטובת האחר. לאהבה הזו, הנעלה ביותר, קראו חכמי המשנה במסכת אבות 'אהבה שאינה תלויה בדבר': אהבה שלא תלויה ברגש, אלא בבחירה, ולכן היא שבירה הרבה פחות. משום שאהבה היא שריר – שריר שאפשר לאמן או לנוון. אם נותנים להרגשת ההתאהבות הרגעית להוביל, השריר נחלש מול השגרה השוחקת. אבל אם בוחרים במחויבות יום אחר יום – מפתחים את החוסן שמאפשר להתמיד ולפעול גם מול הייאוש.

(קראו בספר להרחבה את הפרק והספר כולו, כתיבת הספר אביתר אוסטר ונחום אבניאל)

לשיחה:

• "לאהוב ארץ שלימה"- איתן לא אהב להילחם אבל הוא אהב מספיק כדי להילחם, מאחורי הגב שלו הוא מרגיש מוחשית כיצד בפעולה שלו הוא מגן על ארץ ועל עם, על ילדי מטולה ועל האחיינים שלו, תארו את מעגלי האהבה החיוניים עבורכם.
• אהבה כצורה של נתינה- שתפו באהבה שהתחזקה אצלכם מתוך פעולה- איך אתם מחזקים את שריר האהבה מתוך עשייה?