לעבוד בעצמנו // יוסף ויתקין
היו ימים והשאיפה לכיבוש הקרקע כללה בקרבה גם את השאיפה לכיבוש העבודה, כדבר המובן מאליו. וכשריכזו אז את הכוחות ברכישת קרקע חשבו בתמימות, שרכישת העבודה על-ידי יהודים תבוא מאליה. ועברו עשרות שנים. בנידון כיבוש הקרקע נעשו איזה צעדים ממשיים: חלקות-אדמה נרכשו פה ושם, גם מושבות נבנו עליהן – אולם העבודה לא נכבשה כלל אפילו באותן המושבות עצמן, כי אם נשארה בידי תושבי הארץ הנכרים, ולרוב, גם בידי אדוני הקרקעות האלו מלפנים… הם (הפועלים הנוכרים) התישבו במושבותינו, כידוע, ובאחדות מהן הם גם רוב התושבים… (וכך) תיעשה העבודה בידים נכריות והיהודי אינו אלא מנהל העבודה, משגיח ונוגש בפועלים הנכרים; היהודי, גם פה, נשאר נאמן לתפקידו הגלותי: להיות בבחינת סרסור בין העובד והנהנה… החזיון הזה.. סכנה גדולה כרוכה בו לנו, סכנה להישאר מיעוט זר ושׂנוא לא רק בארץ ישׂראל בכלל, כי אם גם במושׁבותינו. וכלום לא לימדָנו נסיוננו הארוך שבגולה אחריתו של מצב שכזה?
יוסף ויתקין היה מורה ואיש חינוך במושבות ומראשוני תנועת העבודה, יום פטירתו חל בתחילת חודש שבט.
לשיחה:
- מה האתגר עליו מצביע המקור מראשית המפעל הציוני?
- איזה קשר יש בין אתגר זה לאתגרים אקטואליים בתחום עצמאות המזון בישראל?
- כיצד ניתן לנו להשפיע בהתמודדות הישראלית עם אתגרים אלו?