חוד החנית ועבודת כפיים // חיים גורי
(מקור מתוך אלבום הפלמ"ח. המקור מתאר את "המצאת" השילוב הייחודי "למשק ולנשק" במסגרת זו יחידות הפלמ"ח שולבו במשקים בעבודה שמימנה את אימוני היחידה ואחזקתה.)
כשאמרו ל"חוד החנית” כי חייב הוא לשטוף כלים ולשאת שקים ולערם חציר ולהוציא גזר ולקטוף תירס ולחלוב פרות,
אמרנו: "לעזאזל! אם עם ישראל רוצה צבא, שישלם בעדו. או — או!”
באו ואמרו לנו: "גם-גם! שני שליש (עבודה) ושליש (אימונים)”
לא הבינונו וחרקנו שן. רצינו לעשות מעשים גדולים.
אמרו לנו: "יבוא יומכם, חכו.”
את אחת המערכות הקשות ניהלנו נגד הספק בטעם קיומנו.
לימים הוברר לנו כי אנו מתחזקים והולכים ומישהו אמר: "צבא עובד”.
רכשנו לנו בן-ברית יקר — המשקים, שהפכונו לבני-בית בביתם.
רגש כבוד מקנן בנו למראה האנשים האלה.
הם עזרו לנו להתקיים ולימדונו להעריך דברים רבים.
לשיחה:
- מה תגובת המתגייסים למשימה הלאומית בפלמ"ח לנוכח ההכרח להשתלב בעבודת משק יומיומית? מה הרוויח הפלמ"ח מהשילוב "למשק ולנשק"?
- האם גם היום יש פערים בין התייצבות למשימות לאומיות רלוונטיות לבין התמודדות עם משימות הכרחיות שאינן מרכזיות למטרה? איך מתמודדים עם פער כזה?
