למצוא את האש // ספר חשמונאים
המקור מצוטט מתוך פרק הפתיחה של ספר חשמונאים ב' (פרק א), הספר נפתח באגרת ששולחים יהודי ירושלים, ליהדות התפוצות (בקהילת מצרים),
עיקרו של המכתב הוא הקריאה לחגוג את חג החנוכה, כחג מציאת האש הקדושה. במוקד המכתב נמצא סיפור "חנוכת המזבח"-
זו מסורת על "מציאת האש הקדושה", בידי בוני המקדש השני אחרי חורבן המקדש הראשון ושיבת ציון מהגלות לירושלים:
היהודים אשר בירושלים ובארץ יהודה לאחיהם היהודים במצרים שלום וישע רב!
ה' אלוהים יברך אתכם, ויזכור לכם את בריתו את אברהם ואת יצחק ואת יעקב. ויתן לכם לב שלם ליראה אותו ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם…
… ועתה כי יש את נפשנו לחוג את יום חנוכת המזבח בעשרים וחמש לחודש כסלו. לא חדלנו מהודיע אתכם לחוג אותו עמנו.
וחגותם אותו כימי חג הסוכות, וכיום אשר מצא בו נחמיה את אש הקודש בשובו לבנות את המקדש ואת המזבח, ויקרב עליו עולות וזבחים לאלוהים.
כי כאשר הוגלו אבותינו ארצה פרס, לקחו הכוהנים הקדושים את האש בסתר מעל המזבח, ויטמנו אותה בשוחה עמוקה ויבשה לשומרה, ולא ידע איש את מקומה.
ויהי מקץ ימים רבים, בנטות ה' את חסדו עלינו, והמלך שלח את נחמיה ירושלימה.
ויקח מבני הכוהנים אשר טמנו את האש, וישלחם לבקְשה.
אולם כאשר הוגד לנו לא מצאו את האש, כי אם מים קפואים מצאו תחתיה, ויצו נחמיה לשאוב את המים ולהביאם.
ויהי בהקריבם את קורבן ה', ויצו אותם לזרוק מן המים על העצים ועל הקורבן אשר על המזבח, ויעשו כן.
אחרי כלותם, והשמש יצאה על הארץ, והעבים נפוצו, והנה אש אלוקים מתלקחת בקורבן, וישתומם כל העם מסביב.
ויפלו הכוהנים וכל העם וישתחוו, עד כי אוּכל הקורבן.
ויתפלל יונתן אל ה', ונחמיה וכל העם ענו אחריו ויאמרו.
ה' אלוקים יוצר ובורא הכל, עזוז ונורא צדיק ורחום, אתה לבדך מלכינו ומושיענו.
ה' הצדיק הפותח ידו הרחבה לכל חי, אלוקי האלוקים ואדון העולם, הפודה את עמו ישראל מכל צרותיו, אתה בחרת באבותינו וקידשת אותם לעבודתך.
רצה נא את הקורבן הזה בעד עמך ישראל, ושמר את נחלתך וברכה.
קבץ את פזורי עמך ופדה אותם מיד הגויים, פקח עינך וראה את חרפתם, כי תועבת כל אדם המה, למען ידעו הגויים כי אתה ה' אלוהינו.
שפוך חמתך על צוררי עמך, אשר בשרירות לבם השפילונו עד ארץ.
תביאנו ותטענו בהר נחלתך, כאשר אמר משה עבדך.
ככלותם להתחנן, וישירו הכוהנים בהלל והודות לה'.
ויהי כי אוכל הקורבן, ויצו נחמיה לצקת את המים הנותרים על הרצפה, ותלהט להבה ותבלע אותה האש מעל המזבח.
ויוגד למלך פרס כי מים נמצאו במקום אשר טמנו כוהני הגולה את האש, ויבעירו אש בקורבן אשר הקריב נחמיה, וידרוש ויחקור לדעת אם כן הוא.
וימצא כי אמת ונכון הדבר, ויקדש את המקום ויגדור אותו גדר, ויתן מתנות יקרות לכל אשר מצאו חן בעניו.
ויקרא נחמיה את שם המקום ההוא הפטר, לאמור קודש הוא. ואחרים קראו לו נפטר.
לשיחה:
* מה עיקרי סיפור מציאת האש עליו מספרים החשמונאים במכתב?
* מה מסמל לדעתכם- אובדן האש של הדורות הקודמים והפיכתה למים כבדים? מה מסמלת היכולת לשוב "למים הכבדים" של הדורות הקודמים והצתתם לאש חדשה שתדליק ותאיר?
* האם גם אנחנו ירשנו "מים כבדים" שהיו פעם אש שהאירה לדורות קודמים? מה הכלים שיכולים לאפשר לנו "להדליק מחדש" אש לאומית שתאיר לנו דרך?
