עוד לא אבדה תקוותינו

'עוד לא אבדה תקוותנו' // סרן חנוך דאובה. נציג מקבלי העיטורים והצל"שים מלחמת לבנון השנייה

נמצאים אנו עתה בשנתה ה-60 של מדינתנו ובמרחק של כ-63 שנים מהאסון אשר כמעט שכילה את יהדות אירופה, שנים שבהם ידענו שבע מלחמות קיומיות. ועתה, ניצבים אנו בפני הקו המורכב מכולם, הקרב על זהותנו הלאומית. הימים הינם ימים קשים ומורכבים, ימים בהם רב הנסתר על הגלוי, ימים בהם נדמה לעיתים כי אבדה תקוותנו. ימים של רדידות תרבותית, שטחיות, ואיבוד המצפן הערכי. ימים בהם ה'אני' הפך למרכז- מחליף מושגים כמו תרומה, ערכים ומולדת. ימים בהם למעלה מרבע מאוכלוסיית ישראל אינה מתגייסת לצה"ל לבצע את חובותיה האזרחיות.
אך כאשר מסתכל אני ביושבים בשורות הראשונות ונזכר בימי הקרבות, נזכר ברעיי ובחברי לדרך, יודע אני ומאמין כי עוד לא אבדה תקוותנו וכי אתם- אחיי הגיבורים- וחברנו לנשק העוסקים כיום בהגנה על גבולותיה של מדינת ישראל, תוסיפו ותהוו את העמוד ההולך לפני המחנה ותובילו את עם ישראל לשיאים ולפסגות חדשות.
חנוך דאובה הוא קצין בצה"ל בדרגת אלוף-משנה, המשמש כמפקד חטיבת קרייתי. קודם לכן שימש מפקד גדוד 532 בחטיבה 460 ומפקד גדוד 82 בחטיבה 7. בעל עיטור העוז ממלחמת לבנון השנייה.

1. באילו תחומים בחיינו אתם מתחברים לאמירתו של סרן דאובה כי: "לעיתים נדמה כי אבדה תקוותינו"? 
2. מה במציאות הישראלית תורם לתחושה הזו?
3. האם אתם מוצאים קשר ישיר בין הגנה על גבולות המדינה בפועל לבין הובלת העם, כפי שמציע סרן דאובה?