לשלוח שורשים, לגדול

לשלוח שורשים, לגדול // אהרון דוד גורדון

עובדים בפשטות, בלי חכמות יתרות, ולעתים קשה העבודה ועמוסה חולין, ועם זה יש אשר יעבור את נפשך רגש-מה אשר אין לבטא אותו ביטוי יותר הולם מזה, – שתוך כדי עבודה גם אתה נשזר באופן אורגני לתוך עבודת הטבע כולו, שאיך שהוא ואתה מתחיל לחדור, לשלוח שרשים, לגדול ולחיות, בתוך חיי הטבע עצמו, בתוך עבודת-היצירה שלו. ברגעים שכאלה ייתפס לב-האדם במעין רגש שֶבְגֵיאות-עולם, שבטוהר-שמים. עמקות-תהומות תחדרהו. ויש אשר ידמה בנפשו, כי הנה גם הוא שולח שרשים לתוך האדמה שהוא חופר בה, שגם הוא, ככל הצומח מסביבו, ניזון מאור קרני-השמש, ממזון-השמים; כי חי אף הוא חיים משותפים את כל עשב זעיר שבזעירים, את כל פרח ואת כל אילן, מעמיק לחיות בתוך מעמקי-הטבע, עולה מתוכם וגדל למעלה אל מרחבי העולם הגדול. ובבוא שעות קשות – והן באות לעתים לא רחוקות – ומכות בלתי-צפויות, רעות ותפלות, מחוץ ועוד יותר מבית, ניחתות בך, – מכות המחשיכות את אור-העיניים, המשמימות את הנפש, המהממות אותך כולך, – והעלית בזכרונך אז את האגדה הישנה והרהרת בלבך כי כל אלה לך מידי המלאך הממונה על היצירה; הוא העומד ומכה על ראשך וקורא לך: ‘גְדַל!’ אכן, יימצא לך כאן גם קרקע לגדול מתוכו, גם מרחב-רום לשאוף אליו ולשגשג – ובלבד שתרגיש, שתבין ותרצה.

שאלות לשיחה:

• מה המוקד של הקטע? למה התחברת בקטע?
• שתפו בחוויות דומות של חיבור וגדילה מתוך עבודת אדמה.