כל ישראל בסוכה אחת // חבורת הכותבים
חג הסוכות בולט בלוח השנה העברית כרגע שיא של חיבור לאדמה ושל אחדות לאומית. כשאנו יוצאים החוצה מהבית אנו חווים "כניסה פנימה" אל הסוכה העראית שמאפשרת לנו לחוות מחדש את החיבור לאדמה. אנו נזכרים שאף על פי שאנו חיים בשגרת חיים מודרנית, אנחנו מקושרים לטבע בצורה יסודית, ובסופו של דבר הטבע הוא מקור החיים שלנו. המילה סוכה באה מהשורש ס.כ.ך שמשמעותו שמירה או הגנה, מסורת הסוכה נובעת ממבנה השמירה הארעיים של המרחב החקלאי הקדום, ומזכירה לנו גם את חוויות הנדודים מן המורשת הלאומית בסיפור בני ישראל במדבר. הסוכה שומרת לנו על פעימת החיבור לרוח המנשבת מבעד למחיצותיה, לכוכבים המנצנצים אלינו מבין ענפי הסכך בלילה, לצל המגונן מפני השמש ביום, ולריחות הגשמים הראשונים של העונה המתחלפת. הסוכה מפנה את תשומת לבנו ליופי הטבעי והפשוט של החיבור לאדמה ולארץ. וכן, את המרכזיות המזינה של פעולת האסיף החקלאי, שעליה אנו נשענים בכל יום ובכל ארוחה.
והיות והחיבור לאדמה הינו המכנה המשותף הרחב ביותר של בני האדם, נובעת מכאן גם שמחת האחדות. מסורת ישראל הינה להזמין לסוכה 'אושפיזין' אורחים בדמותם של אבות ואמהות האומה, ולארח מבני המשפחה ומכל מעגלי החברה כחלק משמחת החג כנאמר במקור המקראי "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך", וכן במסורת החכמים "מלמד שראויין כל ישראל לישב בסוכה אחת", האחווה הנולדת בסוכות מסומלת גם באמצעות מנהג 'ארבעת המינים' לפיו נוטלים בחג לולב, הדס, ערבה, ואתרוג המהווים דוגמא לחיבור בין שונים "יוקשרו כולן אגודה אחת והן מכפרים אלו על אלו", על מצווה זו נאמר "שאין אדם יוצא יד חובתו עד שיהיו כולן כאגודה אחת". גם השנה ודווקא השנה, היציאה לסוכות בחג האסיף היא פתח להתחבר לארץ, להודות על הטוב המשותף, ולחזק אחווה של שמחת יחד מחבר.
