גשם וחמלה

גשם וחמלה // נתנאל אלינסון

בעיני זה סיפור ירידת הגשמים היפה ביותר. סיפור של חסד יוצא דופן שמוביל לגשמי ברכה… ירידת הגשמים היא אחד ממעצבי הזהות המרכזיים של יושבי הארץ מימי קדם ועד ימינו. בארץ שנמצאת ממש על סף המדבר, עצירת גשמים ממושכת עלולה להפוך לרעב וגזר דין מוות עבור רבים. וכך, העם היושב בציון העריך את הגשמים בצורה יוצאת דופן, ראה בהם נס שחוזר על עצמו בכל שנה מחדש, חיבר תפילות על גשם, צומות כשאין גשם, וראה ביום ירידת הגשמים יום חג גדול. על כן, גם התנ"ך וגם המשנה והתלמוד מלאים בעשרות סיפורים הקשורים לירידת הגשמים. ומכל עשרות סיפורי ירידת הגשמים שמופיעים במסורת ישראל, אני בוחר להביא היום סיפור אחד לא מוכר שמרגש אותי באופן מיוחד. הוא התרחש בעיירה נווה שבבשן, עירו של רבי תנחומא:

בְּיָמָיו שֶׁל רַ' תַּנְחוּמָא הָיוּ צְרִיכִים יִשְׂרָאֵל לִגְשָׁמִים.
בָּאוּ אֶצְלוֹ, אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, גְּזֹר תַּעֲנִית.
גָּזַר תַּעֲנִית יוֹם רִאשׁוֹן, יוֹם שֵׁנִי, יוֹם שְׁלִישִׁי – ולא יָרְדוּ גְּשָׁמִים.
נִכְנַס וְדָרַשׁ לִפְנֵיהֶם ואָמַר לָהֶם:
בָּנַי, הִתְמַלְּאוּ רַחֲמִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא עֲלֵיכֶם רַחֲמִים!
עַד שֶׁהֵם מְחַלְּקִים צְדָקָה לַעֲנִיֵּיהֶם – רָאוּ אָדָם מֵסִיחַ עִם גְּרוּשָׁתוֹ,
וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנָּתַן לָהּ מָעוֹת…
אָמַר לוֹ: מָה הִיא לְךָ זוֹ?
אָמַר לוֹ: גְּרוּשָׁתִי הִיא.
אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה נָתַתָּ לָהּ מָעוֹת?
אָמַר לוֹ: רַבִּי, רָאִיתִי אוֹתָהּ בְּצָרָה וְהִתְמַלֵּאתִי עָלֶיהָ רַחֲמִים.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִגְבִּיהַּ רַ' תַּנְחוּמָא פָּנָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה וְאָמַר:
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, וּמָה אִם זֶה שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו מְזוֹנוֹת –
רָאָה אוֹתָהּ בְּצָרָה וְנִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים,
אַתָּה, שֶׁכָּתוּב בְּךָ "חַנּוּן וְרַחוּם",
וְאָנוּ בְּנֵי יְדִידֶיךָ, בְּנֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּמְזוֹנוֹתֵינוּ עָלֶיךָ,
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתְמַלֵּא עָלֵינוּ רַחֲמִים.
מִיָּד יָרְדוּ גְּשָׁמִים וְנִתְרַוַּח הָעוֹלָם.
(בראשית רבה לג, ג, בניסוח של ביאליק מספר האגדה).

במילים פשוטות:
כשרבי תנחומא ראה שלא יורדים גשמים הוא ביקש מתושבי עירו שבבשן, שירחמו אלו על אלו.
או אז, ראו אדם שנותן מעות וכסף לגרושתו. הוא סייע דווקא למי שייתכן מאוד שהיו מולה משקעים וכעסים.
רק אז- ירדו הגשמים.

מה נאמר חברים? בעיני זה סיפור עמוק. הגשמים ירדו דווקא מתוך היחס והחסד- למי שאולי יותר קשה לעשות איתו חסד. למי שאולי יש לנו מולו משקעי עבר וטינה. והחיבור בין איש לרעהו- יצר גם את החיבור בין שמיים לארץ.
ועל כן דווקא ביום גשם זה, אין לי אלא להדהד מהבשן את קריאתו של רבי תנחומא: בָּנַי, הִתְמַלְּאוּ רַחֲמִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ!