בא ההר

בא ההר // רבקה מרים

היא לא זוכרת מתי בא ההר אל ביתה.

זיכרונה שוב אינו חד כשהיה. הייתכן שדווקא היא הייתה זו שבאה לביתו של ההר? אולי.

אבל אחת היא זוכרת בבירור, ששניהם ישבו אז זה מול זה בכיסאותיהם והיא תהתה איך יכול הר גדול כל כך להידחס לתוך כיסא רגיל ואפילו לשבת בו ברווחה.

עוד היא זוכרת שסליל דק של עשן עלה מפסגת ההר ושהיא מצאה עצמה תוהה אם ההר נוהג לעשן או שהינו הר געש. ההר הפתיע אותו בקולו העדין.
– את שמחה? –שאל.
היא נשתהתה עם תשובתה לרגע.
– לפעמים – ענתה לבסוף.
– במה זה תלוי? – שאל.
– אני שמחה – אמרה – כשאני מרגישה שהחיבור בין הארץ לשמיים עובר דרכי.
– כמוני כמוך – אמר ההר.
ריח העשן שעלה מפסגתו של ההר הציף אותה ואושר פתאומי גאה בה.
אולי הגיע הזמן שגם אני אתחיל סוף סוף לעשן, היא אמרה לעצמה, או לגעוש.

(מתוך אישה אלמונית', דפי יומן )

רבקה מרים היא משוררת, סופרת ויוצרת ירושלמית.