מלאכים ונפילות //אלישע יהונתן לובר
(מעובד מתוך מכתב שכתב לעצמו מתובנותיו בשדה:)
…הבעיה שלנו היא שאנחנו לוקחים מהצדיקים רק את השלב הסופי שלהם, ולא את כל המאבקים הפנימיים שהיו להם. שוכחים את הנפילות שלהם ומספרים עליהם רק שהיו מלאכים. אבל איך אדם הופך למלאך?
הוא הופך למלאך כי הוא מבין שכל צרה וניסיון נועדו כדי שנרגיש את צער השכינה – את הכאב שלה. הוא מבין שצריך להילחם כמו חייל קרבי ולא לוותר, בכל הכוח. חייל קרבי – כזה אני רוצה להיות!
אצל חלקנו קיים רושם שצדיקים פשוט נולדו כך. מי יודע כמה נפילות ומלחמות היו להם? את זה לא מספרים. המכתב הזה עורר אותי לצאת מ'קליפת עמלק' של הנוחיות – מהמקום שמונע ממני להילחם ומשאיר אותי באזור הנוח שלי. אם לא אחליט על כך היום, אהיה כבהמה על שתי רגליים, וכך גם אצא מהעולם הזה. מה תעשה בקבר תחליט?! לא! אתה נלחם עכשיו! סוד הגאולה: להתפלל חצי שעה כל יום לזכות להתפלל הרבה. ולהרבות בהתבודדות ולשפוט עצמי על כל דבר. הפצה – שהדיבורים האלה יגיעו לכל עם ישראל. אני לא כתבתי את השיעורים האלה. זה השם האיר לי את זה בשדה.
אלישע יהונתן לובר, גיבור ישראל. מיצהר, סמ"ר (במיל') לוחם בגדוד 8104, עוצבת ראם (179), נפל בקרב בדרום רצועת עזה, בן 24 בנופלו, היה נשוי לאביה ואב לנחמן ולאמציה. אנו זוכים ללמוד מאחיו כמחנכים בשדות החינוך של תנועת השומר החדש.
לשיחה:
- מה נכון שניקח מדמויות מופת על מנת שנתחזק בדרך שלנו לפי המקור?
- אילו החלטות דחוף לנו לקבל על עצמנו "עוד היום" כדי להתחזק בדרך שלנו?
- כתבו מכתב לעצמכם בשדה, כיצד המקום משפיע על מה שכתבתם לעצמכם?
