תודעת שליחות // דביר יששכר
בעקבות קריאה במקרא בספר במדבר, נכתב לקבוצת הלימוד "תורת האדמה" קריאה במקרא לצד מיזם "929 תנ"ך ביחד". אפשר להצטרף לקבוצת הווטסאפ בלחיצה כאן.
בין תלונותיהם הבלתי פוסקות של בני ישראל במדבר, לאחר חטא המרגלים שדיברו רעה על הארץ, מגיע קורח ומערער על הסמכות של משה ואהרון. סיפור קורח ועדתו הוא רגע מכריע בתהליך החינוכי של בני ישראל במדבר. הוא איננו רק סיפור על מרד במנהיגות אלא יש בו התנגשות בין שתי תפיסות עולם ובירור יסודי של התודעה שצריכה להוביל את עם ישראל במדבר. קורח טוען שמשה ואהרון לקחו לעצמם את הסמכות להוביל את העם בלי שום הצדקה "כי כל העדה כולם קדושים.. ומדוע תתנשאו..". הוא מצליח לייצר קואליציה של מאתיים וחמישים אנשים ממעמד גבוה בחברה ובכך להטיל ספק על מנהיגותם של משה ואהרון. במבט עקרוני, קורח צודק בכך שכל העם קדוש ויש חוסר הוגנות בכך שהכהונה וההנהגה נמצאות במשפחה אחת.
אך כאן בדיוק טמון שורש הטעות של קורח. חז"ל מדייקים במילה הפותחת של הסיפור קורח ועדתו: "ויקח". קורח מייצג את האדם שרואה בעולם משאב למימוש עצמי. הוא פועל מתוך תודעת ה"מגיע לי". בשמו של "צדק" לכאורה, הוא מבקש לעצמו כבוד ותפקיד. אצל קורח, המציאות צריכה להשתנות בפני הרצון הפרטי שלו, הוא לא בא לשרת הוא בא לקחת. לעומתו, משה אומר מול כל העם "בזאת תדעון כי ה' שלחני.. כי לא מליבי" זוהי תמצית ההבדל. השליח הוא אדם שביטל את ה"אני" שלו למען משימה גדולה יותר. הוא לא שואל "מה העולם ייתן לי?", אלא "מה אני נדרש לתת לעולם?". משה, המנהיג העניו מכל אדם, מלמד שהדרך הנכונה לעם ישראל במדבר היא דרך השליחות והעשייה למען, ולא דרך הזכויות והדרישות. תודעת השליחות מייצרת פרספקטיבה רחבה, מאפשרת קבלת החלטות מאוזנת וראייה לטווח רחוק.
יהושע וכלב הם דוגמה חיה למנהיגות שפועלת מתוך אותה שליחות. בעוד ששאר המרגלים נכנעים לפחד ומסכמים את התרשמותם מהארץ כאיום על קיומם, יהושע וכלב רואים את הארץ ומכריזים: "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד". המבט שלהם אינו מטושטש על ידי חרדה או אינטרס אישי, הם רואים את הטוב כי הם מבינים שהם שלוחים של רעיון גדול יותר. עבורם, הארץ היא לא מקום שבאים "לקחת" ממנו ביטחון, אלא מקום שבאים לממש בו ייעוד.
בסוף הוויכוח, המציאות היא זו שמכריעה. האדמה, כסממן מציאותי ועדות נאמנה, היא זו שקובעת מי צודק, וכמובן שהיא בולעת את קורח. משה קובע שדווקא האדמה היא זו שצריכה לשפוט במחלוקת בין המנהיגים. האדמה היא חסרת פשרות, איננה סובלת את מי שחי בתודעה של "מגיע לי" המנותק מהמציאות ומהעמל המוסרי.
לאורך ההיסטוריה נמתח חוט ארוך של יהודים שהבינו את השיעור הזה. הם ראו בעצמם שליחים של העם היהודי, ובזכות התודעה הזו הצליחו להחזיק את הגחלת גם בימי הגלות החשוכים ביותר. כיום, כשיש לנו מדינה וריבונות, עלינו לחשוב איך הופכים את השליחות לערך כללי ורווח בחברה הישראלית. בימים אלו, "השומר החדש" מלמד את החברה הישראלית הלכה למעשה מהי שליחות ומה צריך להוביל את חיינו. אין דוגמה טובה יותר לביטוי המזוקק של תודעה זו מאשר השאלה החוזרת ונשנית מפי נוער השומר החדש בשטח: "מה צריך לעשות?". זוהי שאלתו של השליח, שבניגוד לקורח שביקש לקחת, מבקש לתת ולבנות את עתיד עמו דרך עשייה מתוך שליחות.
