אביב // רחל המשוררת
כָּזֶה מֵעוֹדוֹ: מִתְגַּלֶה כְּמַפְתִּיעַ
וּמֵשִׂיחַ, מֵשִׂיחַ לַלֵּב,
בְּלִי אֹמֶר –
רַק רֶמֶז, רַק זִיעַ.
אֶל גָּדֵר דְחוּיָה, אֲפֹרַת פָּנִים,
רַבַּת הַכְנָעָה לַגּוֹרָל,
קַבְּצָנִים עַלִּיזִים – סַבְיוֹן וְחַרְדָּל –
נִדְחַקִים בַּסָּךְ.
צִיץ הַגִּנָּה – וַאֲנִי.
עוֹף הַשָּׁמַיִם – וַאֲנִי.
שֶׁהִגִּיעַנִי לְחַג הָאָבִיב – יְבֹרָךְ!
אדר תר"ץ (1930)
לשיחה:
- מה הלך הרוח של האביב לפי השיר? על מה האביב מסייע לנפש להתגבר?
- מה ברכת חג האביב שלנו לעצמנו? כיצד הנוכחות בשטח מסייעת לנו למלא את ברכת האביב האישית הזו?
