מרפא ללב בעבודת כפיים

מרפא ללב בעבודת כפיים // שמריה צמרת

(מכתב משער הנגב, 1941. מתוך אגרות בקובץ "בוקר תמיד")

אתמול והיום עבדתי בפרדס, בטוריה. מצאתי קצת מרפא ללב בעבודת כפיים זו, עם היבלות והפצעים על הידיים.

קשה להסתגל מחדש למשטר של גב כפוף ועידור אדמה כבדה. אך אף כי הציעו לי עבודה קלה יותר, תבעתי שאשלח לעבודה זו.

חזרתי אל עצמי מלפני 12 שנה. אל עבודתי אז בפרדסי חדרה. חזרתי אל עושר החוויות שמוליד בי הקשר הבלתי אמצעי עם האדמה והעצים.

להתענג, בשעת המנוחה, על מישחק כתמי הזהב העגולים בתוך גוני הגוונים של ירק העלים; להסתכל בעצלתיים בפרת משה רבנו, העפה לה מפרח לפרח:

לנשום לתוכך, עד לשכרה, את בושם פריחת התפוזים: לשכב אפרקדן, ולחוש מתוך עייפות כל איבר ואיבר מגופך: להסתכל בתכלת השמים (אותה תכלת האהובה עלי, שכה חלמתי עליה בשהותי בחו"ל). ולראות בה את דמותך המביטה בי…

יום אביב נהדר, יום אידיאלי לטיול על גבעות העמק (הו, העמק!). מתיקות של מנוחה פיסית לאחר שבוע מפרך. כה חבל, שחסרה לי אותה השלמות שאיוויתיה. אמש טיילתי עם ש. בסביבת המחנה, קטפנו פרחים, שזרנו זרים, והכל היה כאילו נחמד.

בכל זאת, איני יכול להשתחרר מהמדריך את מנוחתי: האם כך זה יהיה תמיד, האם כך נמשיך ? ליל ירח, והלב מתמלא ערגה לחום נפשי, לקירבה.

אמש ניתן לי, סוף סוף, שיכון קבוע, אוהל. נרדמתי בו במחשבות נוגות. הן האוהל הפך לי למושג הכולל בתוכו "בית", אווירת בית. קן מלא חמימות ורוך, כל אותם הדברים שכה חסרו לי עד עתה בחיי.

ולכן, כה מוזר ומעציב להימצא פתאום באוהל סתם, שאין הוא האוהל, בהא הידיעה.

הזוכרת את את אגדת אנטיאס בן האדמה, שכל מגע עם אמו, האדמה, היה מחזק ומחשל אותו?

מעין זאת אני מרגיש יום יום עם גמר העבודה.

אמנם, אמצעי ההתחדשות הם דרקוניים, והעבודה בטוריה איננה מהעבודות הנעימות, ביחס, אולם אני חש בכל אלה מהמתיקות המשכרת.

לשיחה:

• כיצד משפיע עבודת האדמה המפרכת על העמל לפי המקור?
• האגדה היוונית על "אנטיאוס" מספרת על דמות שכל נפילה שלה על האדמה מחזקת אותה בכוחות החיבור לאדמה, שתפו בחוויות חיים אישיות ברוח אגדה עתיקה זו.
• לצד הכוחות הנובעים מעבודת האדמה, הכותב מתאר גם תחושות געגועים וחסר- אילו תחושות חסר מתחזקות בנו כתוצאה מעבודת אדמה?