דו-שיח עם הארץ // דביר יששכר
בעקבות קריאה במקרא בספר יהושוע, נכתב לקבוצת הלימוד "תורת האדמה" קריאה במקרא לצד מיזם "929 תנ"ך ביחד". אפשר להצטרף לקבוצת הווטסאפ בלחיצה כאן.
כשקוראים בפרקים י"ד עד י"ח בספר יהושע, קשה שלא לעצור מול הדרך שבה המנהיג יהושע בן נון מחלק את הארץ. השבטים עומדים בתור, והחלוקה הטריטוריאלית של ארץ ישראל מתבצעת באמצעות מנגנון אחד מרכזי: הגרלה. הגורל מוטל, ועל פיו נקבעים הגבולות, ההרים והעמקים של כל שבט ושבט. לפי פשט המקרא, הגרלה זו אינה מקרית, היא נעשית "לפני ה'" ומשקפת באופן ישיר ומדויק את התוכנית האלוהית עבור העם.
שיטה זו נראית תמוהה ומנוגדת לכל היגיון ניהולי או צבאי. חלוקת הארץ לא התבצעה מתוך שיקולים רציונליים של מתכנני ערים או אסטרטגיים. איש לא ישב ובחן את גודל השבט הנוכחי, את תחומי הפעילות הכלכליים שלו, את המשאבים שצבר במדבר או את הצרכים המידיים שלו. שום ועדה לא חקרה איזה שבט זקוק ליותר שטחי מרעה ואיזה שבט מחזיק ביותר לוחמים. הנתונים ההיסטוריים, העובדתיים והעכשוויים פשוט נדחקו הצידה. זהו מהלך מוזר וכמעט חסר אחריות במושגים מודרניים.
אלא שכאן טמון העומק של התוכנית האלוהית. חלוקת הנחלות על פי הגורל לא נועדה לענות על ההווה של השבט, אלא על העתיד שלו. היא לא הותאמה למי שהשבט היה באותו רגע, אלא למי שהוא עתיד להיות. נחלה היא לא פרס על העבר, אלא כלי למימוש הייעוד והחזון. הרעיון הפילוסופי המהפכני כאן הוא שהשבט לא יכבוש את הנחלה וישנה אותה לפי מידותיו, אלא להפך, השבט יתעצב, יושפע ויתפתח מתוך המפגש עם חבל הארץ הספציפי שלו. האדמה, האקלים, הטופוגרפיה והשכנים בנחלה הם שיעצבו את אופיו, את תרבותו ואת תפקידו ההיסטורי של השבט בתוך המארג הלאומי.
משום כך, אנחנו מגלים התאמה מדויקת בין נחלות הגורל לבין הברכות העתיקות שבירך יעקב אבינו את בניו על ערש דווי. יהודה ויוסף, שיועדו להנהיג ולשלוט, מקבלים בגורל את אזורי ההר השולטים והאסטרטגיים של הארץ. זבולון, שבורך כמי ש"לחוף ימים ישכון", מקבל נחלה הנושקת לים ומכוונת אותו למסחר ימי. ויששכר, חמור גרם הרובץ בין המשפתיים, מקבל את העמק הפורה, התובע עבודת אדמה חקלאית יציבה וקבועה. הגורל ביהושע רק מימש את הפוטנציאל שהיה בשבטים עוד מימי אבות האומה. כמובן, שלזבולון לא היה שום ניסיון במסחר ימי וליהודה לא היה ניסיון מיוחד בשליטה לפני כן. כולם הלכו במדבר יחד לעבר הארץ המובטחת.
כשחוזרים מהפסוקים של ספר יהושע אלינו, אל המציאות של ימינו, אנחנו מגלים את המשמעות האמיתית של המילה "נחלה". נחלה היא אינה שטח אדמה שרוכשים ומתמקמים בו. נחלה היא מרחב חיים שמכונן זהות, מעצב אופי ומוליד צורות חשיבה. בין האדם לבין הנחלה שלו מתקיים דו-שיח תמידי, שקט ועמוק. האדם מזיע על האדמה, אך האדמה בתמורה מטביעה בו את חותמה.
כאנשי "השומר החדש", אנחנו זוכים לראות את הפלא הזה מתרחש יום-יום לנגד עינינו בשטח. אנחנו רואים כיצד המפגש הבלתי-אמצעי של צעיר ישראלי עם רגבי העפר של הגליל, עם מרחבי הנגב או עם הרי השומרון, משנה אותו מן היסוד. השטח והנוף מולידים צורת חשיבה אחרת – פשוטה יותר, מחוברת יותר, אחראית יותר. המפגש של הדור שלנו עם ארץ ישראל אינו סתם מגורים משותפים באותה טריטוריה, זהו מפגש שיש בו שיחה חיה, בירור של ייעוד, ושותפות במשימה היסטורית. דרך העבודה והשמירה על הנחלה הלאומית שלנו, אנחנו לא רק שומרים על הגבולות, אלא מעצבים מחדש את מי שאנחנו.
