העוברים בריצה // פרנץ קפקא
כשאנחנו מטיילים בלילה באחד הרחובות, ואיזה איש, שאנחנו רואים אותו עוד מרחוק –
כי הרחוב שלפנינו עולה והירח מלא – רץ מולנו, לא נתפוס אותו, גם אם הוא חלש ולבוש בלואים, וגם אם מישהו רץ אחריו וצועק, אלא ניתן לו לרוץ הלאה.
כי לילה, ולא אנחנו אשמים שהרחוב שלפנינו עולה, מואר באור הירח המלא, וחוץ מזה, אולי תכננו השניים את הרדיפה הזאת להנאתם, ואולי הם דולקים אחרי איש שלישי, ואולי הראשון נרדף על לא עוול בכפו, ואולי השני מתכוון לרצוח ואנחנו נהיה שותפים לרצח, ואולי אין כל קשר בין השניים והם פשוט רצים אל מיטותיהם, כל אחד על דעת עצמו, ואולי הם סהרורים, ואולי יש לראשון נשק. ולבסוף, האם אין לנו הזכות להיות עייפים, האם לא שתינו הרבה מאד יין?
אנחנו מרוצים שגם את השני איננו רואים עוד…
(פרנץ קפקא- סופר יהודי בגרמנית, מגדולי הסופרים של הספרות המודרנית העולמית.)
לשיחה:
- מה הסיטואציה שמתאר הקטע?
- מדוע אנו נוטים שלא להתערב בסיטואציה שמתרחשת לידנו?
- מה המחיר של אי ההתערבות, כיצד היא משפיעה בעולם וכיצד היא משפיעה על נפש העומד מנגד?
- שתפו ברגעים של התייצבות למען האחר וכנגד עוול, איך מחזקים פעולה כזו?
השיחה והדיון מוקדשים לזכר מנו (בני) בנימין זלקה, צעיר בן 21, נרצח בערב יום העצמאות (21 באפריל 2026) בפתח תקווה.
"לא תעמוד על דם רעך" זה הבסיס היסודי ממנו מתחילה התנועה שלנו אל "שומר אחי"
