לקרב הממשות אל החלום

לקרב הממשות אל החלום // חנה סנש

20.11.1938

רעיון אחד מעסיק אותי ללא הרף: ארץ-ישראל. כל מה שקשור בשאלה זו מדבר אל לבי – כל השאר אינו חשוב.

מובן, שבשיטתיות לומדת אני אך ורק דבר אחד – עברית. אני ממשיכה בלימוד זה באינטנסיביות רבה.

כבר ברור לי שאבחר במקצוע חקלאי, ייתכן שאלמד לעבוד במשק חלב או בתעשיית גבינה.

בחורה אחת, שכבר הייתה בא"י, השיאה לי עצה זו. היא סיפרה לי בהתלהבות רבה על החיים בארץ. כמה טוב היה להקשיב לדבריה!

כל מה שיכול להסב לנו, בתורת יהודים, נחמה, שִמחה ומעט יופי – מגיע משם, מארץ-ישראל.

10.3.1939

לא אפריז אם אכתוב שהדבר היחיד אשר עמו אני חיה ואשר מרתק אותי כולי הוא – הציונות; כל מה שיש לו איזו שייכות לדבר הזה מעניין אותי.

בדברים אחרים איני מסוגלת לעסוק, ואין אני חוששת לחד-צדדיות. אני נוטלת לי עכשיו את הזכות לראות רק את עצמנו, את היהדות, את ארץ-ישראל ועתידה. המצב חמור מאוד

…. בטוחה אני שהישוב בארץ לא יוותר על זכותו, אפילו יצטרך להתגונן בנשק ביד.

שלחתי בקשה לחוות-הכשרה לצעירות בנהלל.

מי יתן ויקבלוני! בינתיים מתקרב התאריך של בחינות הגמר, אבל כמעט שאיני שמה לב אליהן ואינני מתכוננת.

מה לי ספרות הונגרית, היסטוריה, גיאוגרפיה, תולדות האמנות? והשפה הגרמנית? – היא מזכירה לי מעשים מתועבים כה רבים. ובצרפתית הן אין צורך בארץ.

נשארו איפוא האלגברה והפיסיקה, וגם העברית, אשר לדאבוני אין מלמדים אותה בבית-הספר.

 

17.7.1939

יום יום הולדתי. אני בת שמונה-עשרה. כל-כך קשה לדמות, שאני כבר “זקנה” כזאת.

אבל אני יודעת שאלו הן השנים היותר יפות בחיי ואני מתענגת מדעת הנעורים האלה.

אני שמחה על חיי, על כל הסובב אותי, מאמינה בעתיד.

הרעיון שלי ממלא אותי כולי ואני מקווה שאוכל להגשים אותו בלא אכזבה.

המכרים והרבה קרובים אומרים מיד שאני אתאכזב בארץ.

אינני חושבת שאין לי מושג נכון על המצב בארץ, ואני יודעת כי האנשים החיים שם הם עם שגיאות וחטאים.

אני אוהבת בארץ את האפשרות לעשות מדינה יהודית, מצוינת, יפה, והעתיד תלוי בזה.

אני רוצה לעשות הכל, כל אשר אעצור כוח, לקרב החלום הזה אל הממשות, או להיפך, הממשות אל החלום.

 

21.7.1939

קיבלתי, קיבלתי אותו, את הסרטיפיקט, ואני מלאה שמחה ואושר.

אינני יודעת מה לכתוב, אינני יכולה להאמין;

אני קוראת את המכתב מבשר הבשורה פעם ושוב פעם ואין מלה לומר מה אני מרגישה.

אין בי הרגשה אחרת, רק שמחה.

 

לקט קטעים מיומנה של חנה סנש, צנחנית היישוב שחייה היו לגפרור שהצית לבבות בסיפור הציוני והישראלי. סנש עלתה ארצה ערב מלחמת העולם מתוך חלום ציוני ועסקה בחקלאות בנהלל ובקיבוץ קיסריה-שדות ים.

מערכת "השדה" מקדישה עמוד זה לזכרה הברוך של יעל גביזון רום, תלמידת אדם ואדמה תבור, יעל עלתה ארצה מהולנד בעקבות אירועי המלחמה שאחר השביעי באוקטובר. נהרגה בתאונת דרכים בעמק בית שאן במוצאי שבת פרשת 'לך לך'.

יום העלייה לקברה של יעל בתום השבעה חל ביום השנה לנפילתה של חנה סנש- כא' בחשון.

 

לשיחה:

• לקרב הממשות אל החלום- כיצד פעלה סנש להגשים את חלומותיה? כיצד אנו פועלים להגשים את ערכינו?
• סנש מתמודדת בדברים מול אפשרות האכזבה הכרוכה בהגשמת חלום, כיצד מתמודדים עם אכזבות הגשמה?
• שתפו בחוויות חיים שמחות שיש בהן רגעי הגשמת חלום מחייכם. כיצד ניתן לחזק ולהוסיף רגעים כאלה?