אתגרים בטיקטוק והחיפוש אחר משמעות // מתניה גרנות
(הכותב הוא מנהל אזור צפון השרון בנוער השומר)
אמל"ק כולנו מחפשים להרגיש חלק ממשהו, זה נפלא. הבעיה שאתגרי טיקטוק הם נונסנס. קפריזה חולפת, רנדומלים כמו מזג האוויר.
מה מעניק לדברים משמעות? הסיפור שהם מספרים.
להיות אנושי משמעו לספר סיפור. ככל שהסיפור משותף ליותר אנשים יש לו יותר ממשות במציאות.
האני שלנו מורכב מהסיפור שאנחנו מספרים על עצמנו, עם ישראל הוא סיפור משותף שלנו, דמוקרטיה הוא סיפור משותף לעולם המערבי, כסף הוא סיפור משותף כמעט לכל האנושות.
אתגרי טיקטוק, הם ניסיון להרגיש חלק ממשהו, בעולם בו הסיפורים המשותפים שלנו, אלו שפעם חיינו התארגנו סביבם, עברו רידוקציה למאבקי כוח ושליטה.
ניטשה, פרויד ומרקס, היו שיכורים מהולדת האני – אך שכחו כי האני מקבל את משמעותו במפגש כנה עם האחר, מפגש אותו תיאר בצורה היפה ביותר בובר בספרו אני אתה.
מה תפקידו של המחנך אל מול אתגרי הטיק טוק? לבנות יחד חזרה סיפור משותף.
איך בונים אותו? זוהי מלאכת מחשבת, חכמת לב. לקשר בחוטים דקים לב אל לב.
לקשר בחוטים דקים אדם לאדם. לארוג יחדיו חלקים שונים בתוך שלם גדול יותר
משפחה. קהילה. עם. אנושיות. אמונה.
