כיצד מגשימים אידאה // ברל כצנלסון
(מצורפת הרחבה של שיחת קריאה במקורות במסגרת מפגשי "ברוח המשימה" עם: עמית מאיר, מייסד ומנהל רשת אדם ואדמה "לקראת חג אביב וחירות" (16.03.26) להקלטה ללחוץ כאן )
חשיבות הדבר הפעם אינה בחידוש הרעיון, אלא בהגשמתו ואופן הגשמתו.
במשך השנים הראשונות של התנועה הציונית –הרצל הוא שנתן את התנופה הגדולה ועשה את הציונות בפעם הראשונה לתנועה עממית, -הרי לאחר כמה שנים נתקל בקיר.
הוא רצה ליצור את המנוף הגדול להתי ישבות. ובשביל זה יצר את הבנק הלאומי ואת הקרן הקימת לישראל. אבל הוא האמין שהמנוף הגדול יהיה: קבלת זכויות פוליטיות על ארץ ישראל, מה שקראו אז בשם צ'ארטר. וכל עוד אין בידו את הצ'ארטר חשב שלא כדאי לבזבז אתהכוחות והמרץ על מפעלי התיישבות…וברוח זו התחנכו אז האנשים הצעירים .בציונות
זאת היתה הפגישה הראשונה של הציונות עם שאלת היהודים, מתוך חוסר כל יכולת של ההויה הציונית לתת משהו לעם היהודי.. רבים עזבו את המערכה לגמרי,רבים הת ייאשו, רבים הסתפקו בלא כלום )הייתה מין נאמנו ת לציונות, אשר הסתפקה בלא כלום(,רבים חיפשו דרכים חדשות. משבר עבר בנפשו של כל אחד באותו דור, אשר צריך היה לשאול את עצמו: מהעושה הציונות ועל מה היא עונה.
ובמציאות זו, כאשר ישנם צעירים רבים שאכן נפשם שואפת לציונות ורעיון תחיית העם היהודי אבל גם שואפת לרעיון של תיקון הסדר החברתי, והציונות במצבה הנוכחי לא אפשרה להם מעשים אמיתיים, לא הציע שום דרך פעולה והגשמה עבור היחידים הציוניים, ולעומת התנועות המהפכניות הרוסיות כן הראו דרך מעשית להגשמה אידיאולוגית, היו לא מעט מצעירי היהודים שמצאו עצמם פונים לעבר התנועות הסוציאליסטיות ונוטשים את האידיאל הציוני
וכאשר באה שאלת קישינב נתגלה שאמנם ביום מן הימים תקום ארץ ישראל,אבל מה יש לעשות היום? כי באותו זמן בערך כבר הוברר שהרצל לא הצליח הצלחה מדינית, שלא ניתן לו מה שהוא ביקש..אין מה לומר להמונים. הם בורחים . לאמריקה. הציונות עומדת חדלת ישע
כך למעשה התחילו בני הדור ההוא בחיפושים אחר הגשמה ציונית, הם לא רצו לנטוש את הציונות ולכן הבינו שעליהם בעצמם ליצור להם את הדרך להגשמה. לא רק כנסים, קונגרסים, דיונים ופגישות עם מנהיגי עולם, לא רק דיפלומטיה שתשיג את הזכות המשפטית על ארץ ישראל אלא יש צורך במעשה, ולא סתם מעשה אלא מעשה אשר יבוא בדרישות לאלו המתיימרים להגשים את הרעיון הציוני המהפכני, אשר ישנה מהיסוד את היחס הציוני הישן לחיים ולפתרון הדילמה היהודית.
מצב הציונות שונה באופן יסודי על ידי העלייה השנייה..מבחינה איכותית היה משהו בעליה השנייה, אשר שינה באופן .יסודי את עמדתה המוסרית של התנועה הציונית..
העלייה השנייה הבינה דבר אחד, אשר ציונים טובים ביותר ומורי הציונות מרחיקי ראות לא הבינו. הם לא הבינו מה שהבינה נערה פשוטה, הרי שאנשי העלייה השנייה הבינו שהציונות לא תתגשם לעולם אם היא לא תשנה מיסוד את .המציאות היהודית.הציונות גילתה פנים אחרות, שיש בהן איזה כוח להביא את נאמניה למשהו גדול, למשהו יסודי.הדבר חדל להיות שצעירים יהודים יתנדבו למשך שלוש שנים לשרת את עמם ואחר כך יחזרו לגולה ויעשו ציונים ככל הציונים. מגמת ההגשמה בציונות יצרה אנשים אשר במשך עשרות שנים חיים את חיי הציונות. הם לא ראו בחייהם בארץ ישראל הבאת קרבן לעם, אלא יצרו לעצמם בה מציאות חדשה.
כיבוש העבודה// ברל כצנלסון
לאחר שהחליטו בני הדור לעלות ארצה ולפרוץ דרך להגשמת הרעיון הציוני ולהוציא את התנועה הציונית מהקיפאון אליו נקלעה, הם נתקלו גם בארץ ישראל עצמה במצב קשה בה איכרי המושבות, אנשי העלייה הראשונה, העסיקו עובדים זרים, בעיקר עובדים ערבים, והיהודים היו מחוסרי כל עבודה. הדברים הבאים של כצנלסון מתארים משבר ציוני נוסף אשר נוצר .באותו דור, לאחר עלייתם של חלוצי העלייה השנייה לארץ
על כן בימי העלייה השנייה עיקרה של העשייה הציונית בארץ התמקדה בארגון של העובדים היהודים, התיישבותם ושילובם בשוק העבודה הארצישראלי, פעילות אשר לאחר זמן מה כונתה בשם "כיבוש העבודה" והמאבק למען "עבודה עברית",ענ יין העבודה העברית איננו ענין של חלק בישוב. אין זה אינטרס של מעמד, של מפלגה, כי אם זה עניין של חיים לישוב כולו, והוא מוכן להילחם על זה. באין עבודה עברית אין גם מולדת עברית, וראש דאגתנו היא שמולדתנו כאן לא תיהפך לנו לגלות חדשה.
חזרתו של עם ישראל לארץ ישראל לא יכולה להיות חזרה בבחינת הגירה גרידא, אלא צריכה להיות חזרה במלוא מובן המילה –חזרה לארץ היא חזרה לאדמתה, לעבודתה ויישובה של הארץ, לחיות אותה בכל רמות החיים, פיזית ונפשית. זוהי הגשמת הציונות האמיתית והשלמה ביותר. ולשם כך היה דרוש לעשות שינוי יסודי בהרגלי חייו של היהודי הגלותי, מההוויה הפרזיטית אליה הורגל היהודי בגולה, שנמנעה ממנו העבודה הפיזית ובעיקר החקלאית ונאלץ להתפרנס בעיקר מעבודות שהיה בהם צורך בשוק העבודה הנכרי.
