הִתְגַּלּוּת / צוריאל אסף
כְּדֵי לְהִתְגַּלּוֹת עָלֶיךָ לָלֶכֶת
לְעֵבֶר מִי שֶׁיְּגַלֶּה אוֹתְךָ.
לְעֵבֶר מִי שֶׁיְּגַלֶּה אוֹתְךָ.
כְּכָל שֶׁתַּכִּיר פָּחוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ
כֵּן יִיטַב.
כֵּן יִיטַב.
אִם תַּעֲבֹר בַּקּוֹצִים, הִדָּקֵר.
אִם יִקָּרוּ מְעָרוֹת בְּדַרְכְּךָ, הַקְשֵׁב.
אִם יֵרְדוּ גְשָׁמִים, הֵרָטֵב.
וְאִם תְּלַוֶּה אֶת דַּרְכְּךָ הַשֶּׁמֶשׁ
שִׁיר בִּמְלֹא הַלֵּב, בְּלַחַשׁ.
אִם יִקָּרוּ מְעָרוֹת בְּדַרְכְּךָ, הַקְשֵׁב.
אִם יֵרְדוּ גְשָׁמִים, הֵרָטֵב.
וְאִם תְּלַוֶּה אֶת דַּרְכְּךָ הַשֶּׁמֶשׁ
שִׁיר בִּמְלֹא הַלֵּב, בְּלַחַשׁ.
אֵלּוּ הַיָּמִים בָּהֶם קוֹרֵא
זְאֵב אָפֹר אֶת עֲתִידוֹ
בִּגְלָלֵי הָעִזִּים בַּמִּרְעוֹל הַדַּק
זְאֵב אָפֹר אֶת עֲתִידוֹ
בִּגְלָלֵי הָעִזִּים בַּמִּרְעוֹל הַדַּק
וְהַצְּבָאִים דּוֹלְגִים בַּמּוֹרָדוֹת
כְּבַחֲנוּת מַמְתַּקִּים צִבְעוֹנִית.
כְּבַחֲנוּת מַמְתַּקִּים צִבְעוֹנִית.
אִם תִּמְצָא מֵאֶבֶן יְחִידָאִי בַּסֶּלַע
שִׂים לֵב לְעִקְבוֹת הַדֹּב, שֶׁהָיָה כָּאן פַּעַם,
תַּחַת עִקְבוֹת רַגְלֶיךָ,
לְרִחְרוּחוֹ הַמְּמֻשָּׁךְ,
לַתַּדְהֵמָה שֶׁלּוֹ.
שִׂים לֵב לְעִקְבוֹת הַדֹּב, שֶׁהָיָה כָּאן פַּעַם,
תַּחַת עִקְבוֹת רַגְלֶיךָ,
לְרִחְרוּחוֹ הַמְּמֻשָּׁךְ,
לַתַּדְהֵמָה שֶׁלּוֹ.
(מתוך הספר "לדובים שהיו כאן פעם" בהוצאת הקיבוץ המאוחד)
