באין חזון ייפרע עם – סיכום ספר שופטים // דביר יששכר
בעקבות לימוד תנ"ך ביחד בספר שופטים, נכתב לקבוצת הלימוד "תורת האדמה" קריאה במקרא לצד מיזם "929 תנ"ך ביחד". אפשר להצטרף לקבוצת הווטסאפ בלחיצה כאן.
ספר שופטים הוא אחד הספרים המורכבים והמטלטלים בתנ"ך. לאורך כל הספר אנחנו פוגשים מציאות של חוסר יציבות קיצוני – העם חוטא, אויב חיצוני תוקף, קם שופט שמציל את המצב, ושוב חוזר חלילה. האווירה הכללית שמלווה את הספר היא אווירה של הישרדות. אין בו נבואה גדולה, אין שאיפה למציאות חדשה או טובה יותר, ואין תמונת עתיד. עם ישראל פשוט נמצא בארצו ומגיב, פעם אחר פעם, לגחמות של האויבים מסביב. חיים מהיד לפה, בלי לדעת לאן הולכים.
ההידרדרות הזו מגיעה לשיאה הכואב והמזעזע ביותר בסוף הספר, בסיפור פילגש בגבעה. הסיפור הזה אינו סתם עוד אירוע היסטורי, אלא הוא משמש כסמל וכתמרור אזהרה להידרדרות המוסרית הטוטאלית של החברה הישראלית באותם ימים. כפי שהכתוב עצמו מעיד על הזעזוע: "לֹא נִהְיְתָה וְלֹא נִרְאֲתָה כָּזֹאת לְמִיּוֹם עֲלוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם".
כשצוללים לפרטי הסיפור, מגלים אובדן מוסרי ומנהיגותי מוחלט שמחלחל לכל מרחבי החיים. זה מתחיל במרחב האישי והמשפחתי ביותר – בבית, במילים "ותזנה עליו פילגשו", וממשיך ומתפשט למרחב הציבורי והחברתי, עד שהעיר גבעה מתנהגת בדיוק כמו סדום המקראית. הדבר המדהים והמצמרר ביותר בסיפור פילגש בגבעה הוא שאין בו אף דמות אחת שפועלת כראוי. לא האיש לוי, לא המארח, לא אנשי העיר ולא מנהיגי השבטים. בכולם יש עיוות מוסרי, אינטרסים אישיים וקהות חושים. החברה התפרקה מערכיה הבסיסיים ביותר.
הסיפור הזה, וספר שופטים כולו, מכוונים את תשומת הלב שלנו לנקודה קריטית אחת: החשיבות העצומה של העמדת חזון. חברה לא יכולה להתקיים לאורך זמן רק על "כיבוי שריפות" והישרדות יומיומית. ללא מצפן ערכי, ללא מטרה משותפת וללא שאיפה למשהו גדול יותר – התוצאה הבלתי נמנעת היא ריקבון פנימי והתפרקות מוסרית.
את החזון הזה אי אפשר להשאיר באוויר, צריכים לשאת אותו מנהיגים ראויים. מנהיגות אמיתית היא כזו שהעם יכול לסמוך עליה, מנהיגות שפועלת מתוך דוגמה אישית ויושרה פנימית, ומסוגלת להוביל את העם קדימה ולא רק להגיב למשברים. השיעור של ספר שופטים מבהיר לנו שחוסן של עם אינו נמדד רק בכוחו הצבאי מול האויב, אלא בראש ובראשונה בחוסן המוסרי שלו, בערכים שלו ובחזון שהוא מציב לעצמו.
מסר זה מהדהד בעוצמה ביום תשעה באב, יום שבו אנו מציינים את חורבן הבית. חורבן בית המקדש מסמל בראש ובראשונה את חורבן החזון המשותף של עם ישראל והתפוררות הלכידות החברתית-מוסרית. כשאנו מאבדים את החזון המשותף ואת הערבות ההדדית, המבנה כולו קורס מבפנים. התיקון של תשעה באב מתחיל בבנייה מחדש של אותה תשוקה לערכים, למנהיגות ראויה ולחזון מוסרי שיאחד אותנו מחדש.
