הגבורה בבחירה לראות את האחר

הגבורה בבחירה לראות את האחר // לזכר סהר אשואן

לזכר סהר אשואן, חבר "אנשי אדמה" של "השומר החדש", נפל בשביעי לאוקטובר במסיבה ברעים, תוך שהוא מושיט יד לפצועים ונפגעים.

דברים לזכרו מאת החבר אביחי, נאמרו בעת התכנסות בהתנדבות נוער במסיק לזכרו, לציון יום הולדתו באוקטובר 2026, במטעי הקרן הקיימת במרחב יער לביא:

את סהר הכרתי שהייתי בן 3. הוא היה אז בן 4. חגגנו יחד יום הולדת בגן. כבר אז הוא היה ילד של אור ושמחה. שחיוך אצלו זה היה המצב הטבעי. ילד שכל החיים זה היה לרקוד ורק לשמוח. שאצלו אופטימיות ותקווה זה שם המשחק.

הוא שמר על האופי הזה ועל השמחה שלו כל הזמן,כל החיים, אפילו ברגעים הכי איומים.

אפילו שם, בתוך הכאוס והפחד והניסיון להציל את החיים. סהר בחר לא לחשוב רק על עצמו. הוא פעל כדי לעזור לאחרים, ובכך ביטא את אחד הערכים האנושיים החשובים ביותר – לראות את מי שנמצא לידך, גם כשקשה לך בעצמך.

לא לחינם השם שלו- סהר. היה שם שאפיין אותו כל כך. כי הסהר – מתאר למעשה את אחד ממאורי השמיים- שהוא הירח. הסהר הוא מצב שבו הירח מאיר בשמיים כשהוא לא שלם. הוא מתאר את שלבי המעבר שלו בתחילת החודש העברי ובסוף החודש.
ובתנ״ך מוזכר הסהר על מנת לשמש לאור בזמן החשיכה. וכך בדיוק היה סהר. שלא משנה מה, גם כשהכל חשוך מסביב, כשאני חסר ולא מושלם.

גם בטוב – כשאני הולך ומתמלא. גם בפחות – כשאני הולך ומתמעט. מההתחלה ועד הסוף. לעולם הסהר מאיר את השמיים בעולם. ותמיד תשאר נקודה של אור שתאיר את הלילה.

ולכן השם סהר, נושא עימו משמעות מיוחדת המדברת על תקווה, אופטימיות, איזון, חיבור לטבע וקשר רוחני עם הסביבה.

הסיפור של סהר מזכיר לנו שגבורה לא תמיד נראית כמו שאנחנו מדמיינים אותה. היא לא חייבת להיות מעשה גדול או רגע שבו כולם מוחאים לך כפיים.

לפעמים גבורה היא לעצור ולשאול מישהו אם הוא בסדר, להושיט יד לחבר שנמצא בקושי, לא להשאיר אף אחד לבד, או לבחור לעשות את הדבר הנכון גם כשאף אחד לא מסתכל.

וזה המסר שאני רוצה שתיקחו איתכם מסיפורו של סהר: אל תהיו עסוקים רק בעצמכם עד כדי כך שתפסיקו לראות את האנשים שסביבכם.

שימו לב למי שקצת שקט היום, למי שנשאר מאחור, למי שזקוק למילה טובה, ליד מושטת או לחיוך.

אנחנו לא תמיד יכולים לשנות את כל העולם, אבל אנחנו יכולים לשנות את העולם של אדם אחד. סהר מותיר לנו אחריו מורשת וצוואה לעולם
שכל אחד יחשוב עם עצמו איך אני בוחר לחיות מכאן והלאה. האם נהיה אנשים שרק רואים את עצמם, או אנשים שרואים גם את האחר?

כי דווקא בתוך החושך, צריך את האחד הזה שיאיר והאור שלו ייגע בכולם…

דברים לזכרו מאת האם סימה, נאמרו בעת התכנסות בהתנדבות נוער במסיק לזכרו, לציון יום הולדתו באוקטובר 2026, במטעי הקרן הקיימת במרחב יער לביא:

התכנסנו היום כדי לציין את יום הולדתו של סהר שלי שחל אתמול , יום הולדת 26, יום הולדת רביעית שלו…בלעדיו….
ראשית אני רוצה לומר לכם תודה. תודה ששנה אחר שנה את מגיעים , שותפים להנכחת סהר שלנו ועוזרים לנו להמשיך את דרכו המיוחדת.
כמה סמליות יש בכך שאנו נמצאים כאן, דווקא במטעי עצי הזית. עץ הזית מסמל את הקשר העמוק והשורשי לאדמה, וזה מתחבר לי כל כך לאהבה העצומה שהייתה לסהר שלי לאדמת הארץ הזו.
סהר שלי, מאוד אהב את הטבע, לצלם, לבשל, לטייל , מוזיקה מכל התקופות. הוא אהב את החיים וחי אותם במלואם. משפחתיות הייתה אצלו בערך עליון והוא היה מאוד מחובר לחבריו שמספרים שהייתה בינהם חברות אמת מיוחדת.
סהר נולד והתחנך בעפולה. הוא סיים את לימודיו בניר העמק.בצבא הוא שירת כלוחם בהנדסה קרבית והיה חשוב לו מאוד להגן על המולדת. לאחר השחרור היה סטודנט לעיצוב טכנולוגי, חלום ילדות שלו היה להיות מעצב טכנולוגי וגרפי.
בחודשיו האחרונים הוא אמר לנו "אני רוצה עבודה שיש בה ערך למדינה" וכך הצטרף לאנשי האדמה בשומר החדש.
הוא עבר לקיבוצים בצפון, התחיל את דרכו העצמאית ורכש לעצמו חברים טובים נוספים.
העבודה בחקלאות היא עבודה קשה, קמים מאוד מוקדם בבוקר, עוד לפני הזריחה, יוצאים למטעים ועובדים תחת השמש הקופחת.
אבל סהר ראה את הטוב ,הוא צילם את הזריחות, תמונות מהמטעים שעבד בהם ובעלי חיים שמאוד אהב.
היה לו הומור מיוחד, הוא ידע להקליל את היום, איך לגרום לחברים לצחוק אבל גם ידע להיות שם כשצריך, להקשיב, לתמוך, לא לעזוב חבר עד שהוא מרגיש טוב יותר.
היה לו מוטו, שהוא לעולם לא עוזב חבר מבלי שהוא מחייך, צוחק ושמח.
סהר נסע לפסטיבל הנובה עם חבריו הטובים מהצבא, ליאב אסייג ודביר רחמים. עם תחילת האזעקות בעוטף הוא כתב לנו שהכל בסדר. כשהחלה המתקפה הוא לא ברח, הוא בחר להישאר ולעזור לפצועים.
ההודעה האחרונה ששלח אלינו למשפחה הייתה: “הכול טוב, זה תיכף ייגמר ונעוף מפה.”
בדיעבד גילינו שמס' דקות לפני שכתב למשפחה , כתב לחבריו בקיבוץ שפיצצו את המסיבה, הרימו רכבים עם RPG ויש מלא פצועים ושלח להם סרטון שתיעד את רכבי המחבלים שהגיעו מולם.
עלינו סהר שמר ולא חשף אותנו לתופת שראה ושמע .
סהר הוגדר כנעדר במשך שבעה ימים . שבעה ימים חיפשנו, התפללנו, קיווינו. בסופו של דבר קיבלנו את הבשורה הקשה שסהר האהוב שלנו נרצח יחד עם חבריו.

ברגעיו האחרונים סהר שלנו שמר על ערכיו: ראיית האחר, עזרה לזולת ואופטימיות.
אני מספרת לכם את זה לא רק כי הוא בני, אלא כי יש בדמותו מסר גדול עבורכם בני הנוער.
סהר היה אדם של חברות אמת – תדאגו תמיד לחברים שלכם, אל תעזבו בלי חיוך.
הוא היה אדם של אהבת המולדת – תזכרו כמה חשוב לאהוב את המקום שבו אנחנו חיים, ולעשות בו טוב.
והוא לימד אותנו להשתמש בהומור ככלי התמודדות – גם ברגעים הכי קשים, חיוך וצחוק יכולים לשנות את הכול.